פסק דין
1.זוהי תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 07/10/13 בכביש זבולון ביציאה מקרית אתא.
2.לטענת התובעת , ביום התאונה בסביבות השעה 08:00 בבוקר , עת נסעה בכביש זבולון לכיוון היציאה מקרית אתא , החלה להאט נסיעתה לקראת פקק תנועה .לפתע הגיח מאחור רכב בבעלות נתבעת מספר 1הנהוג ע"י נתבע מספר 2 , והתנגש בעוצמה ברכב בבעלות נתבעת מספר 3 הנהוג ע"י נתבע 4 . כתוצאה מכך נהדף הרכב הנהוג ע"י נתבע מספר 3 ופגע ברכבה של התובעת בעוצמה.
3.לטענת הנתבעים 1 ו- 2 , ביום התאונה נסע נתבע מספר 2 אחר הרכב הנפגע בכביש דו סטרי, בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון , תוך ששמר מרחק מהרכב שלפניו. לפתע הגיח במהירות גבוהה מאוד נתבע מספר 4 בעקיפה מאחור , עקף מספר רכבים וגם את רכבו של נתבע מספר 2 , ועקב הגעתו של רכב מהנתיב הנגדי , סטה במפתיע לתוך נתיב הנסיעה של נתבע מספר 2 וחסם אותו במרחק קצר מהמרחק הנדרש לעצירה .
בד בבד עם סטיית רכבו של נתבע מספר 4 לנתיב נסיעתו של נתבע מספר 2 , בלמו הרכבים בשיירה , והנתבע מספר 4 אשר היה בהאצה פגע ברכב הנתבעת , ומשכך ועקב המרחק הקצר שנחסמה דרכו , פגע נתבע מספר 2 ברכבו של נתבע מספר 4 מאחור.
4.לטענת נתבעים מספר 3 ו- 4 , נתבע מספר 4 בלם ועצר כדין מאחורי רכבה של התובעת. לפתע הגיח מאחור רכב בבעלות נתבעת מספר 1 נהוג ע"י נתבע מספר 2 , פגע ברכב נתבעת מספר 3 והדף אותו אל רכבה של התובעת. אשר על כן מלוא האשמה לתאונה רובצת על נתבעים 1 ו- 2.
5.לאחר שמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, אשר הדגימו כל אחד לגירסתו, את אופן התרחשות התאונה בעזרת דגמי מכוניות , ועיינתי במסמכים שהוגשו לביהמ"ש ובכלל זה דו"ח השמאי/חשבונית תיקון/הודעות לביטוח/תמונות מקום התאונה, ותמונת נזק, הנני סבורה כי האחריות לתאונה במלואה מוטלת על כתפי נתבע מספר 4 תוך שאין מקום לייחס לנתבע מספר 2 אשם תורם , על אף שאין עוררין כי פגע ברכבה של נתבעת מספר 3 ואסביר:
מעדויות הצדדים עולה במפורש כי רכבה של התובעת נפגע פעם אחת וכתוצאה מכך סטה ימינה .
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובכלל זה עדותה של התובעת , עדותו של אבי התובעת אשר נסע שלושה רכבים אחרי רכב התובעת , עדותו של נתבע מספר 2 ועדותו של נתבע מספר 4 , נחה דעתי כי התאונה התרחשה לאחר שנתבע מספר 4 נהג בפראות , עקף מספר רב של רכבים , ועת עקף את רכבו של נתבע מספר 2 נאלץ להיכנס לנתיב הנסיעה במהירות מאחר והגיע רכב מהמסלול הנגדי .
נתבע מספר 4 , אשר כאמור עקף בפראות , שב לנתיב הנסיעה בחופזה , לא שם דעתו לתנאי הדרך , ועת בלמה התובעת , פגע בה , וזאת בהיעדר שמירת מרחק כדין ונסיעה במהירות גבוהה אשר לא תאמה את תנאי הדרך.
נתבע מספר 4 מודה בחקירתו כי עובר לתאונה עקף מספר רכבים , ברם לטענתו העקיפות בוצעו בקטע כביש קודם למקום התאונה באיזור השכונה "בית וגן" . כאשר נשאל הנתבע כמה רכבים עקף עובר לתאונה השיב כי הוא לא יודע להגיד אם עקף את נתבע מספר 2. מכאן ניתן ללמוד כי אכן הנתבע עקף מספר רכבים בטרם קרתה התאונה , וזאת כאמור בקטע כביש אשר הינו דו- סטרי , בעל מסלול אחד לכל כיוון ואשר בשעת יום שכזו ישנה תנועה ערה של רכבים, שאף יוצרת פקק תנועה.
עדותם של נתבע מספר 2 והעד מטעם התובעת (אביה ) , הייתה אמינה ורצופה , ומהן עולה בבירור המסקנה האמורה לעיל .
שני העדים העידו כי התאונה ארעה שניות מספר לאחר שהנתבע 4 שב לנתיב הנסיעה מעקיפה , עובדה המחזקת את עניין אחריותו של נתבע מספר 4 לתאונה.
מכאן דין טענת נתבע מספר 4 לפיה נתבע מספר 2 הוא זה שפגע בו וכתוצאה מכך פגע ברכבה של התובעת , להידחות.
6.נזקי התובע הם הנתבעים הינם :
נזק ישיר: 4,518 ₪, ירידת ערך הרכב 1,440 ₪ ₪ ועלות חוו"ד שמאי 850 ₪.
כמו כן נתבע פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש , הוצאות וביטול זמן .
7.הנתבעים לא חלקו על גובה הנזק למעט לעניין ראש הנזק הנתבע בגין עגמת נפש והוצאות ביטול זמן.
8.לאור האמור לעיל הנני מחייבת את נתבעים מספר 3 ו-4 , ביחד ולחוד , לשלם לתובעת סך של 6,880 ₪ . הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף ישלמו הנתבעים 3 ו-4 הוצאות משפט לתובעת ולנתבע מספר 2 בסכום של 350 ₪ לכל אחד.