איכנבוים נ' שבתאי ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 04.04.14.

לטענת התובע, נהג על קטנוע ברח' שבו שלושה נתיבים, שניים בכיוון נסיעתו של התובע ואחד מן הכיוון הנגדי. לפתע, רכב הנתבעים אשר ביקש לפנות שמאלה, סטה לנתיב נסיעתו, חסם את דרכו ובכך גרם לתאונה.

הנתבעים הגישו כתב הגנה, במסגרתו טענו כי הנתבע 2 נהג ברכב הנתבעים, עצר כדין כדי לפנות שמאלה. שני כלי רכב שהגיעו מנגד נעצרו, על מנת לאפשר לו לבצע את הפניה. לפתע, הגיע התובע על אופנוע, מבין שתי המכוניות, במהירות מופרזת, ופגע ברכבו.

במסגרת הדיון, העידו בפני התובע והנתבע 2, אודות נסיבות התאונה.

התובע חזר בפני על גרסתו והוסיף כי שעת התאונה הייתה שעת ערב, וכי רכב הנתבע 2 חצה קו הפרדה רצוף. כן, ציין כי הכביש היה חלק ולכן האופנוע עליו נהג החליק על הכביש. התובע הציג חוות דעת שמאי, מיום 07.04.14, וכן תמונות מרחוב התאונה.

הנתבע 2 חזר גם הוא על גרסתו וציין, כי רצה לפנות שמאלה והמתין מספר דקות לפני שיצא לביצוע הפניה. לאחר שסימן עם ידו מחוץ לחלון, נעצרו שתי מכוניות בכיוון הנגדי, ורק לאחר מכן החל בביצוע הפניה. או אז, הגיע התובע על אופנוע, מבין שתי המכוניות וכתוצאה מכך אירע התאונה. לשאלת ביהמ"ש השיב הנתבע 2, כי לא ראה את התובע מגיע, בשל העובדה שהיה גשם ומזג אוויר סוער. כן ציין, כי ביצע את הפנייה במקום שבו התחלף קו ההפרדה לקו מקוטע ולא באזור הקו הרצוף. לטענתו פגע האופנוע ברכבו, מבלי שהייתה לו כל אפשרות למנוע את התאונה.

לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות מרחוב התאונה, בתמונות הנזקים ובחוות דעת השמאי, אני מעדיפה את גרסתו של הנתבע 2 באשר לנסיבות התרחשות התאונה.

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבע 2 והיא מהימנה עלי. תשובותיו של הנתבע 2 היו ספונטניות והוא ענה על כל שאלה באופן שעלה לכדי מסכת עובדתית שלמה והגיונית.

שנית, הנטל מוטל על התובע ובמצב דנן של גרסה מול גרסה, אין בידי לקבוע כי התובע הטה את כף המאזניים לטובתו ומשלא עמד בנטל, דין גרסתו להידחות.

שלישית, תמונות הרחוב שהוצגו ע"י התובע, מחזקות את גרסת הנתבע 2, לפיו ביצע פניה במקום מותר, הואיל ומן התמונות עולה כי קו ההפרדה הופך לקו מקוטע בדיוק אל מול הפניה לרחוב אליו ביקש לפנות, ולא באזור של קו הפרדה רצוף כפי שנטען ע"י התובע.

לפיכך, הואיל ומקובלת עלי גרסת הנתבע 2, אני קובעת כי התאונה אירעה בעקבות נסיעת התובע בחוסר זהירות בין שני כלי רכב שעצרו עצירה מלאה על מנת לאפשר לנתבע 2 להשלים את הפניה שמאלה.

יחד עם זאת, גם לאחר שאימצתי את גרסת הנתבע 2 במלואה, אני קובעת כי לנתבע 2 גם כן אחריות להתרחשות התאונה, וזאת כמי שסטה אל הנתיב שכנגד, שעה שהראות לקויה ביותר – שעת ערב וגשם סוער, ואשר היה עליו לנקוט בכל האמצעים הסבירים על מנת למנוע את התאונה.

נוכח כל האמור, אני קובעת, כי חלוקת האחריות בין הצדדים לקרות התאונה, היא בשיעור 70% לתובע ו – 30% לנתבע.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באשר לשיעור 30% מנזקי התובע בלבד.

הנתבעים ישלמו לתובע סך 1657.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה 05.11.13, ועד מועד התשלום בפועל.

בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"א סיוון תשע"ד, 19 יוני 2014, בהעדר הצדדים.