איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נ' שלמה

החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כאן בהעדרה של הנתבעת-המבקשת.

ביום 7/10/13 התקיימה כאן ישיבה מקדמית בתובענה שבכותרת אליה זומנה הנתבעת כדין.

הנתבעת לא התייצבה לדיון,

ובהעדרה דן ביהמ"ש בתובענה והורה על מתן פס"ד על פי התביעה.

בעקבות פסק דין זה הונחה לפניי הבקשה הנוכחית, ובמסגרתה מבקשת הנתבעת לבטל את פסה"ד האמור בטענה כי נבצר ממנה להתייצב לדיון מפאת מחלה. לבקשה צורף אישור רפואי עליו צוין מפורשות כי זה אינו תקף להצגה בבתי המשפט, ואשר מעיון בו עולה כי הופק רק ביום 10/10/13. על פי אותו אישור היתה הנתבעת חולה מיום 5/10/13 ועד יום 10/10/13, וזכאית היתה ל- 7 ימי מנוחה בשל מצבה הרפואי.

התובעת הגיבה לבקשה וטענה כי אין מקום לבטל את פסה"ד. לשיטת התובעת היה על הנתבעת להתייצב לדיון במועדו, ולא היתה כל מניעה לעשות כן. התובעת מבקשת להפנות תשומת הלב למועד הפקת האישור הרפואי וללמוד ממנו כי זה הופק רק לאחר שנודע לנתבעת שניתן פס"ד בהעדרה, ובאופן רטרואקטיבי, כך שאטין לייחס לו משקל. בנוסף טוענת התובעת כי גם לו היה ממש באמור באישור הרפואי שצורף – הרי שמצבה הרפואי של הנתבעת החמיר כבר ביום 5/10/13, כיומיים לפני המועד שנקבע לשמיעת הישיבה המקדמית, ועל כן היה עליה לפנות מבעוד מועד ולעתור לדחיית הדיון.

לבסוף טוענת התובעת כי משלא הראתה הנתבעת כי סיכויי הגנה בתיק טובים במסגרת בקשה זו – הרי שממילא אין מקום להורות על ביטולו של פסה"ד שניתן כאן כדין.

במקרה שלפנינו, אין חולק כי פסה"ד ניתן כאן כדין, לאחר שהמבקשת זומנה לדיון שהתקיים כאן, ולא התייצבה במועד.

הנה כי כן נופל הדיון בגדר שיקול הדעת המסור בידי ביהמ"ש לבטל את אשר עשה, וזאת ייעשה מקום ששוכנע ביהמ"ש כי ראוי ונכון לעשות כן.

אי מתי ימצא אם כן ביהמ"ש כי כך ראוי לעשות? והכיצד ייקבע ביהמ"ש האמנם זהו המקרה לביטול פסה"ד שנתן בדין? בעניין זה מונחים בתי המשפט לבחון שתי שאלות –

האחת – מהי סיבת המחדל שבאי הגשת כתב ההגנה, הנעוץ הטעם בבעל הדין או שמא בהשפעה חיצונית כלשהי? האם מדובר בשגגה גרידא או ברשלנות סתם או שמא בזלזול בהליך המשפטי ובכוונה ממשית לחבל בו?;

והשניה – מה טעם יש בביטול האמור, קרי האם בפי המבקש טענת הגנה ראויה, שאם יפתח ביהמ"ש שעריו בפניו – תצדיק ביטולו של פסה"ד ושמיעת התיק על כל ראיותיו מחדש, או שמא צפוי ביהמ"ש לחזור וליתן את פסק דינו כפי שניתן קודם לכן על אף הביטול האמור?.

ראוי להזכיר בעניין זה כי בתי המשפט נוטים ליתן עדיפות למשקלה של השאלה השניה, על פני זה שינתן לראשונה, וזאת בשים לב לכך שבתי המשפט יעדיפו – כמעט לעולם – הכרעה עניינית – מהותית, על פני הכרעה המתבססת על כללי הפרוצדורה גרידא.

במקרה שלפנינו מבהירה כאמור הנתבעת כי לא התייצבה לדיון מפאת מחלתה. יחד עם זאת לא שמעתי מפיה מדוע לא הגישה בקשה לדחית הדיון מבעוד מועד, בשים לב למועדי מחלתה הנקובים באישור שהוצג על ידה, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע בחרה המבקשת לפנות אל הרופא ולבקשו אישור למחלתה רק בדיעבד, ולאחר הדיון.

נראה אם כן כי בפי המבקשת אין כל נימוק מניח את הדעת בנוגע לסיבת המחדל, בגינה נעדרה מן הדיון, מה עוד שכפי שציינה התובעת – האישור הרפואי שצורף כלל אינו מיועד להצגה לפני מוסדות משפטיים, לרבות ביהמ"ש, ותעודת רופא אין לפניי.

אשר לטענות ההגנה לגופו של עניין - טענה התובעת כי המבקשת כלל לא הצהירה לעניין טענות ההגנה שבפיה במסגרת הבקשה דנן, ולא הראתה כי אמנם קיימת תועלת בביטול הפסק. בהקשר זה נדמה בעניי כי התובעת בחרה לעצום עיניה אל מול החלטות קודמות של ביהמ"ש בתיק דנן, ומהליכים קודמים כאן.

התיק דנן ראשיתו בבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב, ובהתנגדות שהגישה המבקשת כנגד התובענה האמורה.

משהועברה ההתנגדות לבימ"ש זה ניתנה כאן החלטה הקובעת כי לכאורה בפי המבקשת טענת הגנה ראויה שיש ליתן בגינה רשות להתגונן ולאפשר דיון לגופו של ענין. טענות ההגנה שבפי המבקשת הועלו זה מכבר במסגרת תצהיר מטעמה, ובגינן ניתנה לה כאמור הרשות להתגונן.

במצב דברים זה אין לומר כי אין לפניי כל טענת הגנה, כפי שאין לומר כי דינה של טענת ההגנה של המבקשת להידחות על הסף, וכי לא הוכח קיומו של סיכוי להצלחה בהליך.