איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חבוש בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא:

בפניי תביעה על סך 6,852 ₪ וביסודה אירוע תאונתי מיום 31/5/09 בהתאם לו ולפי עמדת התובעים, רכבו של התובע 2 חנה לצד בית מגוריו שברחוב פרידמן 54 תל אביב באלכסון טרם שנפגע בידי משאית חולפת של הנתבעת 1 באזור הכנף האחורית שמאלית.

זו בתמצית טענות התובעים.

מנגד, הנתבעים מכחישים מכל וכל מעורבות ישירה או עקיפה בתאונה הגם שאינם שוללים את התרחשותה בפועל. לחילופין, מבקשות הנתבעות לקעקע את גרסת התובעים ביחס למעורבות משאיתן בתאונה בהתבסס על פגמים שנפלו לכאורה בדרך העברת פרטי הניזוק מטעמו של התובע 2 לתובעת 1, כמפורט להלן.

בפני בית המשפט התקיים היום דיון הוכחות במסגרתו העידו התובע 2, אשר בעת האירוע הנטען לא שהה בארץ לרגל הופעות בחו"ל וגב' רותם כהן, אשר לטענת התובעים הופקדה על שמירת כלבו של וביתו של התובע 2 בעת שזה שהה בחו"ל.

מטעם הנתבעים העידו מר איתן בן עזרא, אשר בעת הרלוונטית היה נהגה של המשאית מטעם הנתבעת 1, ומר מרק תרשיש, המשמש מנהל לוגיסטיקה ואחראי על הוצאת רכבים משטח תחומי הנתבעת 1 ומועסק על ידי הנתבעת 1 22 שנים.

הראיות המוצגות בתיק:

בפני ביהמ"ש עמד בין היתר חומר הראיות הבא מטעם הצדדים:

2 תעודות משלוח של הנתבעת 1 הנכונות לטעמה ליום האירוע ולעיר ת"א: האחת נושאת 3 ספרות אחרונות מס' 136 והשנייה 134.

הודעת התובע 2 לחב' הבטוח ומכתבו של מר איתן בן עזרא, נושא לוגו הנתבעת 1, במסגרתו הוא מכחיש את התאונה.

תמונות צבע של רכב התובע 2 לאחר התאונה.

נספחי כתבי בי-הדין מטעם הצדדים הכוללים בין היתר עותק של מפרט ביטוח הנתבעת 1 אצל הנתבעת 2, חוות דעת שמאי התובעים וכן חשבונית תיקון רכב התובע 2.

פרוטוקול הדיון מהיום.

דיון ומסקנות:

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון היום והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ולאחר שעיינתי בתמונות נזקי רכב התובעת ויתר המסמכים בתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעים הרימו את נטל השכנוע והראיות, המוטל עליהם כהליך שבשגרה בדין האזרחי, בכדי לקיים קשר סיבתי שבין האירוע הנטען לנזק הנתבע, ובין האירוע הנטען לאחריותה של הנתבעת 1 להתרחשותו.

ואלה נימוקיי לפסק הדין:

להבדיל מהנטען והמבוקש להציג, מצאתי את עדותה של הגב' רותם כהן אמינה עליי. גב' כהן העידה לפרטי פרטים, את אשר ראו עיניה ואת אשר חוותה בשלב המאוחר למפגש שבין הרכבים. היא תיארה כיצד התעוררה מרעש הפגיעה והמולת האנשים מסביב, כיצד ראתה את המשאית תפוסה ברכב התובע 2 וכיצד ניסתה לחלצו בעת שהפגוש האחורי של הרכב נתפס בדופן שמאל של המשאית. היא העידה כי לא היה ברשותה את קוד ההנעה של הרכב אלא רק את השלט הרחוק ועל כן נאלצה להסתפק בלהעביר את מוט הגיר של הרכב לניוטרל ולדוחפו בעזרת נהג המשאית בכדי לחלצו מהמשאית [ עמ' 3 שורות 11-14 לפרו' הדיון מהיום]. לעומתה וקודם לה, העיד התובע 2 כי שמע על התאונה מהגב' כהן רק לאחר התרחשותה, בעת שהותו בחו"ל, בין היתר כיוון שזו דיווחה לו על כך באי מייל [ עמ' 2 שורה 10 לעדותו הראשית] ,לאמור, יש בעדותו חיזוק לדברי הגב' כהן כי בעת התאונה לא היה ברשותה קוד ההנעה של הרכב ועל כן נאלצה להזיזו בדחיפה, שכן אילו התובע 2 היה משוחח עימה בטלפון בזמן אמת אך סביר כי היה מוסר לה את קוד הרכב והיא לא היתה נזקקת לחלצו בדחיפה.

זאת ועוד, הגב' כהן העידה כי נטלה את מספר הפוליסה של המשאית מהנהג שלה ואף נטלה את שמה של הנתבעת 1 ומספר החברה שלה מלוגו המשאית ורשמה פרטים אלו על גבי בלוק צהוב שהועבר מאוחר יותר לאמו של התובע 2 [עמ' 3 שורה 27 ועמ' 4 שורה 3 לפרו' הדיון] ובכך סיימה את תפקידה באירוע זה. הנתבעות מבקשות לסמוך ידיהן על העובדה, לגביה אין מחלוקת, כי מספר הפוליסה שנרשם כביכול על ידי הגב' כהן אינו אלא מספר הח.פ של הנתבעת 1 ובמצב דברים שכזה אין כל רבותא כי משאית הנתבעת 1 היתה מעורבת בתאונה וממילא כל אדם יכול לדלות את שמה ומספר הח.פ של הנתבעת 1 מהאינטרנט בכדי לטפול אשם על כתפיה של זו (ראו: עמ' 8 שורה 21 לפרו' הדיון במסגרת סיכומי ב"כ הנתבעות מהיום]. הלכה למעשה הנתבעות מכוונות על ניסיון של התובע 2 או מי מטעמו "להלביש" עליהן אחריות לתאונה לא להן.

לא התרשמתי כי התובע 2 או הגב' כהן יעשו מאמצי "הלבשה" מכוונים בהקשר לאחריות לתאונה על כתפי הנתבעת 1 או על כל גורם אחר. התובע 2 הינו זמר מפורסם כיום והיה כך בעת הרלוונטית לתאונה. פרט לכך שעדותו הבלתי אמצעית בפניי הותירה אותו אמין בעיניי, לא נראה לי כי הוא יסתכן בפגיעה בשמו הטוב תמורת זכייה בפיצוי המסתכם בכמה אלפי שקלים בודדים או בתמורה לסכום כסף אחר. עדותה של הגב' כהן אשר הגם שטעתה לסבור כי עסקינן במס' פוליסה ולא הח.פ של הנתבעת 1 מלמדת על כנות כוונותיה בעת האירוע וחוסר ניסיונה באירועים מסוג זה וממילא היא נטולת כל אינטרס בתוצאותיה ובפירותיה הכספיים של המחלוקת בתיק ועל כן גם לה אין כל סיבה לטפול אשם מכוון על כתפי הנתבעת 1 תמורת הסיכון הכרוך בכך. כל טענות הנתבעות בעניין זה הינן טענות בעלמא, אינן מבוססות דיין, נטענו מן הסברה ומן ההיסק וממילא לא הוכחו. כך, אף לא הוכח בפניי וממילא לא נסתר כי רצונה של הגב' כהן להטיל אשם לתאונה על אחר נובע ממניעים אישיים כדוגמת תאונה עצמית שעשתה ברכב, דבר אשר ממילא לא היה עומד במבחן המציאות לנוכח מסקנתי כי בעת התאונה לא היה בידי הגב' כהן את מספר קוד ההנעה של הרכב כך שזה עמד דומם בהמתינו לשוב בעליו ארצה.