איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' גפן ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית בסך 14,398 ₪. התובעת 1 עותרת לקבל שיפוי מאת הנתבעים, על סכומים ששילמה למבוטחת שלה, התובעת 2, בגין נזקים שנגרמו לרכבה של האחרונה, במסגרת תאונת דרכים שארעה ביום 2.9.12, עת רכב המבוטח על ידי הנתבעת 2 ואשר בו נהג הנתבע 1, התנגש ברכבה של התובעת 2. התובעת 2 עותרת לקבל החזר על יתרת נזקיה (השתתפות עצמית וכינון).

התובעת 2 טוענת כי לאחר שאספה את ילדיה מגן הילדים נעמדה בצומת, הסתכלה ימינה, ראתה שאין מכוניות, התחילה בנסיעה ישר ואז פתאום הגיח הנתבע 1 משמאל שנסע בניגוד לכיוון הנסיעה ובמהירות רבה ברחוב חד סיטרי ופגע ברכבה. הנתבע 2 טוען מנגד כי לא הגיע מאותו רחוב חד סיטרי ולא נסע בניגוד לכיוון התנועה, אלא הגיע מהרחוב הנגדי, נכנס לצומת וביצע בה פניית פרסה ואז התובעת 2 התנגשה בו.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות והתרשמתי מעדויות הצדדים והעדים, נחה דעתי כי יש לחלק את האחריות בין הצדדים, באופן שהנתבע 1 נושא באחריות רבה יותר לתאונה.

התובעת 2, אשר הגיעה לצומת, הייתה חייבת בטרם כניסה אליה, להסתכל לכל הכיוונים כדי לוודא שאין רכב אחר שמתכוון להיכנס לצומת. מעדותה של התובעת 2 לא שוכנעתי כי היא הסתכלה שמאלה (לכיוון שממנה הגיע בפועל הנתבע 1). התובעת 2 העידה בחקירתה הראשית כי הסתכלה ימינה. רק לאחר מכן, בחקירתה הנגדית, העידה כי הסתכלה גם שמאלה, אולם גם אז תיקנה עצמה ואמרה "לא הסתכלתי שמאלה ממש". לאחר מכן טענה כי לא יכולה הייתה לראות את רכב הנתבע 1 עקב רכב שחנה במקום. התובעת 2 גם העידה כי לא הייתה צריכה להבחין בתובע 1 כי הוא הגיע מרח' חד סיטרי ונסע בניגוד לכיוון התנועה, הצהרה שבעיני, לבד מכך שאינה נכונה מבחינת חובת הזהירות המוטלת על התובעת 2, מחזקת המסקנה כי התובעת 2 לא הסתכלה שמאלה לפני שנכנסה לצומת.

מנגד, גם הנתבע 1 התרשל ויתרה מכך – לא שוכנעתי בגרסתו, שלפיה הוא לא הגיע מתוך הרחוב החד סיטרי בניגוד לכיוון התנועה, אלא הגיע מהכיוון הנגדי דווקא וביצע פניית פרסה בצומת. תמונת הצומת שהוצגה לפניי ממחישה כי לו ביקש הנתבע 1 לבצע פרסה כנטען, לא הייתה התובעת 2 יכולה שלא להבחין בו, שכן הפרסה הייתה מתבצעת בהכרח באמצע הצומת פחות או יותר. העדויות של התובעת 2 ושל עדת הראייה שהובאה מטעמה, שלפיהן הרכב הגיע במהירות רבה מכיוון הרחוב החד סיטרי וכן העובדה שהתובעת 2 לא הבחינה ברכב הנתבע 1 עד להתנגשות ממש, תומכות במסקנה כי רכב הנתבע 1 הגיע במהירות מהרחוב החד סיטרי ונסע למעשה בניגוד לכיוון התנועה.

לבד מעדותו של הנתבע 1 עצמו, לא הובאה כל עדות תומכת בגרסתו לגבי מסלול נסיעתו הנטען וביצוע הפרסה. מעדויות התובעת 2 ועדת הראיה ומגרסתו של הנתבע 1, לפיה חיפש כתובת מסוימת והסתבר לו שעבר אותה, יותר סביר בעיני כי הנתבע 1 נכנס במעט לרחוב החד סיטרי כדין ומיד כשהסתבר לו שחלף על פני הכתובת המבוקשת, בחר להסתובב במקום ולחזור על עקבותיו בניגוד לכיוון התנועה (תחת להמשיך ברחוב החד סיטרי, שלפי עדותו מקיף את כל השכונה).

לדעתי, תרחיש זה הוא התרחיש הסביר לקרות התאונה ומכל מקום, בין כך ובין אחרת, אין ספק בעיני כי הנתבע 1 הגיע בכל מקרה מכיוון הרחוב החד סיטרי כששדה הראיה של התובעת לא אפשר לה לראות אותו עד לתחילת כניסתו לצומת (כמובן שאין זאת אומרת שהתובעת 2 לא הייתה יכולה למנוע את התאונה לו הזדחלה לאט לאט לתוך הצומת, עד ששדה הראיה היה מאפשר לה לוודא שאין רכב שמגיע מצד שמאל (חובה המוטלת עליה גם אם בכיוון זה ישנו רחוב חד סיטרי שממנו לא אמורים כלל להגיע רכבים לתוך הצומת).

לסיכום, הנתבע 1 נסע בניגוד לכיוון התנועה, בצורה מסוכנת ומהירה ונכנס לצומת מבלי לוודא שאין רכב אחר בצומת או שאין רכב אחר שמתחיל להיכנס לצומת. התובעת 2 נכנסה לצומת מבלי להסתכל שמאלה, חובה שהייתה כאמור מוטלת עליה, גם אם מכיוון זה לא היו אמורים להגיע רכבים.

בנסיבות הנזכרות לעיל, אני סבור שיש לראות בנתבע 1 כאחראי לתאונה בשיעור 80% ובתובעת 2 כאחראית בשיעור 20%.

בהתאם, ובהעדר טענות מצד הנתבעים לעניין הנזק, הנתבעים ישלמו לתובעת 1 9,880 ₪ בצירוף הצמדה למדד מיום 29.10.12 ועד התשלום בפועל ובצירוף אגרת המשפט צמוד מיום תשלומה וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 1,250 ₪. הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובעת 2 סך של 1,600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 29.10.12 ועד התשלום בפועל וכן הוצאות ההתייצבות של התובעת 2 בבית המשפט בסך של 400 ₪.

כל התשלומים ישולמו תוך 30 יום מקבלת פסק הדין (הפגרה במניין).

ניתן היום, י"ד אב תשע"ג, 21 יולי 2013, בלשכתי.