איי.אי.ג'י. ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אלי א ס ואח'

פסק דין

תביעות כספית הדדיות בגין נזקים לרכבי הצדדים בתאונת דרכים.

לגרסת הנהג ברכב התובעים (שיכונה למען הנוחות: התובע), הוא פנה שמאלה ברמזור ירוק ובעודו בצומת, פגע בו הנתבע 1 (הנתבע), שנסע ישר לתוך הצומת, ברמזור אדום.

לטענת הנתבע, הוא נסע ישר בנתיב הימני, חצה את הצומת ברמזור ירוק, ואז פגע בו רכב התובע, שהגיע ממול ופנה שמאלה, ברמזור אדום.

מטעם התובעים העיד עד ראיה, מר יעקב סיטבון, שהיה במקום בעת התאונה ואין לו כל קשר לצדדים או לתאונה. מר סיטבון העיד כי ראה את התאונה מתרחשת. באותה עת ישב ליד הנהג ברכב. כשאירעה התאונה, הסתכל מייד על הרמזור שרלבנטי לנתבע וראה שרק אז התחלף בו האור לירוק, דהיינו: הנתבע נסע באור אדום. הנתבע הסתכל על הרמזור שמצוי (מנקודת מבטו של הנתבע) אחרי הצומת, ותלוי גבוה.

עוד ציין העד כי לאחר התאונה, משהבחין בכך שהנתבע "מאשים" את התובע בתאונה, מתוך תחושת הצדק ולפי שראו עיניו, מסר לתובע את פרטיו, אם וכאשר יידרש הדבר לצורך מתן עדות. כך אמנם נעשה. העד הגיע ממקום מגוריו בנצרת עלית (אף ללא זימון דרך בית המשפט).

מטעם הנתבעים העידה אשתו של הנתבע, שישבה מאחור וחזרה על גרסת הנתבע שלפיה הוא נסע באור ירוק.

ב"כ הנתבעים המציא לבית המשפט במעמד הדיון תוכניות רמזורים וכן, תעודת עובד ציבור לפיה במועד התאונה לא חלה תקלה ברמזורים (למותר לציין כי לא נטען ע"י מי מהצדדים שהייתה תקלה). התובעת התנגדה להגשת המסמכים ולהעלאת הטענות שנעשו במפתיע במועד הדיון (ובצדק), ותוך "פיענוח" של התוכנית ע"י ב"כ הנתבעים בסיכומיו.

מכל מקום, עיינתי במסמכים ולא מצאתי שהיה בתעודת עובד הציבור ובתוכניות הרמזורים כדי לסייע במחלוקת בשאלה מיהו הנהג שנסע באור אדום.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים והעדים לתאונה, עיינתי בחומר שהוגש לתיק בית המשפט ושמעתי את סיכומי הצדדים בע"פ – אני מעדיפה את גרסתו של התובע, שמתיישבת עם עדותו של מר סיטבון, שעדותו הייתה מהימנה ולא נסתרה, ועם מיקום רכב התובע בצומת בעת התאונה (לקראת סוף הצומת), שמצביע אף הוא על רשלנות הנתבע שגרמה לתאונה.

בנסיבות העניין ובשל מיקום התאונה לקראת סוף הצומת, אינני סבורה כי יש מקום להטיל רשלנות תורמת לפתחו של התובע.

אני דוחה את הטענה שמנקודת מבטו של העד מר סיטבון, לא ניתן היה לראות את האור ברמזור בגלל "הכובע" של הרמזור. הטענה הועלתה בעלמא ומבלי שהוצגו נתונים כלשהם (כגון: מיקום הרמזור ביחס למיקום העד וזוית הראיה), ואין בהעלאתה כדי לסתור את עדותו המהימנה של העד, שחזר והעיד כי לולא ראה את האור ברמזור, לא היה אומר שראה אותו. העד גם ציין כי ראה את האור ברמזור בעת שהתחלף ממש לירוק לאחר התאונה.

לאור האמור אני מקבלת את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד.

אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד, לשלם לתובעים את סכום התביעה בסך של 24,239 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (30/5/10) ועד לתשלום המלא בפועל; בצירוף החזר אגרה, החזר שכר העד בסך של 500 ש"ח ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ שנקבע בשים לב גם לדחיית התביעה שכנגד.

המזכירות תדוור לצדדים

המזכירות תשיב למשרד ב"כ הנתבעים את תעודת עובד הציבור (ת/1) ותוכנית הרמזורים (שתי תוכנית-ת/2) וכן את התמונות הצבעוניות שהציג לעיוני במהלך הדיון (3 תמונות – לא סומנו) יחד עם פסק הדין

ניתן היום, כ"ד אדר ב תשע"א, 30 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.