פסק דין
לפניי תביעה לפיצויי כספי כנגד סלקום ישראל בע"מ (הנתבעת 1) ופלאפון תקשורת בע"מ (הנתבעת 2). התביעה כנגד הנתבעת 1 הינה בגין חיובי יתר כתוצאה מהתנתקות התובע משירותי הנתבעת 1. התביעה נגד הנתבעת 2, הינה בעקבות התקשרות כתוצאה מהטעייה נטענת לגבי תנאי התקשרות התובע עם הנתבעת 2.
בהתאם לנטען בכתב התביעה, נגרמו לתובע נזקים בשיעור של כ-21,000 ₪ כתוצאה מהתנתקותו משירותי הנתבעת 1.
במהלך הדיון הובהר, כי שעה שהתובע קיבל מהנתבעת 2 פיצוי בשיעור של 9,200 ₪, אשר אינו מוכחש, הרי שיעור נזקיו אינו עולה על 10,800 ₪ בלבד.
לפניי העיד התובע, מר אבי איוניר, עד מטעם הנתבעת 2. הנתבעת 1 לא זימנה עדים מטעמה.
טענות התובע
התובע העיד ארוכות לפניי, שב על הנטען בכתב התביעה ופרט כי הוא ובני משפחתו היו מנויי הנתבעת 1 במשך תקופה של למעלה מ- 14 שנה. עוד לטענתו במסגרת זו, המנוי שהיה ברשותו כלל 4 קווים לשימושו האישי, אשתו וילדיו. לדבריו, מעת לעת, בעקבות פניית נציגי הנתבעת 1 שידרג את מכשירי הפלאפון שברשותו וכן את חבילות השירות. בשלב מסוים במהלך חודש יוני 2010 ולאחר מספר פניות שנעשו על ידי נציגי הנתבעת 2, להעבירו לשורותיהם, נערכה בביתו פגישה עם נציג מכירות של הנתבעת 2 מר ישי שמש. בהתאם לנטען, לאותה פגישה אף הצטרף מנהלו של מר שמש מר אבי איוניר, מנהל מח' המכירות אשר בהתאם לכתב התביעה היה שותף פעיל בהליך המכירה והשיווק.
בהתאם לנטען, התחייבו נציגי הנתבעת 2 בפני התובע כי יכסו הוצאותיו בגין סיום חוזה ההתקשרות עם הנתבעת 1 ("קנס יציאה או התחייבות") עד לסך של 9,200 ₪ עבור ארבעת הקווים.
בהתאם לנטען במהלך הפגישה בוצעה שיחה עם מוקד שירות הלקוחות של הנתבעת 1 באמצעות מר שמש, תוך שהוא מתחזה לתובע ומציג עצמו בשמו של התובע. וטענת התובע, השיחה התקיימה בנוכחותו במטרה לברר את גובה עלויות היציאה, כולל הקנסות. התובע טען כי נציג פלאפון שביצע השיחה עבורו מסר לו כי גובהה הקנס עומד על סך של כ- 7,000 ₪.
התובע טען כי לא שמע את פרטי השיחה ונתן אמון בדברי נציג פלאפון והסכים לעסקת ההתניידות על פיה נותרו ברשותו מספרי הקווים הישנים, כן סוכם כי הנתבעת 2 בעצמה תודיע לנתבעת 1 על המעבר בין החברות.
התובע טען, כי ביום 20/7/10 קיבל לתדהמתו חשבונית מהנתבעת 1 לתשלום בסך של 19,996.29 ₪, אשר כללה חיובים בגין קנסות יציאה שונים וכן יתרת עלות המכשירים. התובע טען כי עלות המכשירים עומדת על סך של 2,685 ₪ והיתרה הינה בגין קנסות. בשעה שביקש התובע מהנתבעת 1, פרוט לגובה החיוב, קיבל לידיו עשרות עמודים של חוזים ונספחים אשר לטענתו לא קיבל לידיו מעולם קודם לכן, חלקם לא היו חתומים על ידו ואף נשאו תאריכים מאוחרים למועד המעבר לנתבעת-2.
עוד, פנה התובע לנתבעת 1 וביקש לקבל את תמליל שיחת הטלפון שבוצעה בשמו ביום 28.6.10 להוכחת טענתו לעלויות ההתנתקות, תשובת נציגת הנתבעת 2 הייתה כי השיחה נסובה על עלויות השדרוג ולא עלויות ההתנתקות.
אשר לעילת התביעה כנגד הנתבעת 2, נטען על ידי התובע, כי בשעה שפנה אל הנתבעת 2 לקבלת פיצויי בגובה עלויות ההתנתקות שנדרש לשלם בפועל, סירבה הנתבעת 2 לשאת בעלויות נוספות מעבר למוסכם.
טענות הנתבעת 1
הנתבעת 1 בכתב ההגנה טענה, כי השיחות שבוצעו בשמו של התובע נסובו סביב עלויות שדרוג המכשירים שהיו ברשות התובע בלבד וכי לא נמסרו לתובע פרטים בדבר עלויות ההתנתקות.
עוד נטען, כי חובו של התובע לנתבעת עומד על סך של למעלה מ 20,948 ₪ בגין שירותים שצרך ולפיכך יש לדחות התביעה לפיצוי בגין אותו הסכום.
בהתאם לנטען, בשעה שביום 2/7/09 נייד התובע את הקווים שברשותו אל הנתבעת 2, חויב בעלויות בגין ניתוק ההתקשרות והפרת ההסכמים בסך כולל של 20,948 ₪. לכתב ההגנה לא צורף כל פרוט לאופן חישוב החוב, הנטען על ידי הנתבעת 1.
בפתחו של הדיון, ביקש נציג הנתבעת להשמיע הקלטת שיחה שבוצעה לטענתו בין התובע לנציגי הנתבעת-1. השיחה לא תומללה ולא צורף או הוגש כל תצהיר למועד השיחה. בתחילת השמעת ההקלטה, עלה כי נסובה סביב עלויות שדרוג ולא על עלויות התנתקות וכי קדמה לה שיחה נוספת שנותקה. לאחר תחילת השמעתה ולאחר שנמסר לי כי אורכה כ- 16 דקות הפסקתי השמעת הקלטת.
טענות הנתבעת 2
בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת 2 נטען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובניסיון להתעשר על חשבון הנתבעת 2 שלא כדין. הנתבעת 2 טענה כי הצדדים הסכימו לפצות התובע בגין המעבר מהנתבעת 1 לנתבעת 2, בסכום של 9,200 ₪. החוב אותו נדרש התובע לשלם לנתבעת 1 היה ידוע לתובע בעצמו, בגין יתרת השירותים שרכש ולא ניצל ויתרת עלויות המכשירים.
