פסק דין
הנתבעת הנה חברת נסיעות אשר הזמינה עבור התובע ואשתו כרטיסי טיסה לשתי טיסות, אחת מישראל לרוסיה וחזרה לארץ, והשנייה טיסה פנימית בתוך רוסיה. הטיסות כללו העברות ושהות בבית מלון (להלן: "ההזמנה").
הנתבעת הסדירה הזמנה זו אצל נותני השירות השונים, בין היתר אצל משרד התעופה המקומית ברוסיה KA AVIA (להלן: "חברת התעופה"). כרטיסי הטיסה הוזמנו עוד בחודש פברואר 2009.
מועד טיסת החזור אשר הזמינה הנתבעת עבור התובע ואשתו נקבע ליום 26.8.09. מועד זה לא התאים לאשת התובע שנשארה עם התינוק שלהם אצל אמה ברוסיה. על כן, התובע יצר קשר עם חברת התעופה ושינה מועד החזרה עבור אשתו והתינוק ליום 1.11.09. עבור שינוי זה, התובע שילם לחברת התעופה 50 אירו. התובע חזר לארץ במועד המקורי (26.8.09).
בשלב מאוחר יותר, ולפני מועד טיסת החזרה הדחויה, חברת התעופה התפרקה וביטלה את כל טיסותיה. בעקבות פירוק חברת התעופה, נפתח מוקד טלפוני של חברת התעופה, דרכו יכלו הנוסעים להמיר את כרטיסי הטיסה שלהם בכרטיסי טיסה חלופיים של חברות תעופה אחרות, וזאת עד 31.10.09. אפשרות זו לא נתנה מענה הולם לאשת התובע שהייתה צריכה לטפל בתינוק ובמזוודות בכוחות עצמה ולהמתין בשדה התעופה שעות ארוכות, כאשר לא הובטח לה מקום טיסה. על כן, התובע נאלץ להזמין עבור אשתו כרטיס טיסה ליום 1.11.09, דרך חברת תעופה אחרת ושילם עבור הכרטיס סך של 2,445 ₪.
הנתבעת טוענת כי לא ידעה שחברת התעופה התפרקה ואילו ידעה הייתה מוסרת הודעה בעניין לתובע. לטענתה פיצוי נוסעים במקרה כזה נעשה באחריותו הבלעדית של מנהל התעופה ולה אין כל קשר להליך זה. הנתבעת טוענת עוד, כי ניתנה לתובע הזדמנות לחזור בטיסה חלופית, אך משיקוליו בחר שלא לנצל הזדמנות זו. עוד טוענת הנתבעת, כי אלמלא דחיית מועד הטיסה, שנעשתה ללא ידיעת הנתבעת וללא קשר אליה, התובע ובני משפחתו היו שבים ארצה לפני התפקרות חברת התעופה.
דעתי שלא כדעת הנתבעת. אין זה סביר בעיניי, כי חברת נסיעות העובדת עם חברת תעופה ומשווקת את שירותיה בקרב הלקוחות שפנו לתובעת/חברת הנסיעות, לא תדע אודות מצבה הכלכלי של חברת התעופה ו/או לא תפעל להשגת מלוא המידע בדבר חוסנה הכלכלי.
חברת נסיעות כדוגמת התובעת המשווקת כרטיסי טיסה של מוביל אווירי מבלי לבדוק ומבלי לקבל מידע מדויק על אותו מוביל אווירי, נוהגת ברשלנות.
הנתבעת, בתור חברה רצינית וידועה, המשווקת את כרטיסי הטיסה של חברת התעופה, אמורה לדעת יותר מאדם כדוגמת התובע, על מצבה של החברה שהייתה בקשרים עסקיים איתה. חובתה זו נובעת מחובת הנאמנות כלפי הלקוח.
הטענה כי הנתבעת לא ידעה כי החברה עומדת להתפרק, עדיף אם לא הייתה נטענת. השאלה היא: מה הנתבעת כן עשתה בכדי לברר מה מצבו הכלכלי של המוביל האוויר ששירותיו שווקו על ידה? הנתבעת שותקת. לא זו אף זו: הנתבעת בעצמה טוענת בכתב הגנתה, כי על כל חברת תעופה להפקיד סכום כסף למקרים שתתפרק אך במקרה הנוכחי חברת התעופה הפקידה בארץ סכום זעום בלבד שלא היה בו כדי לזכות את התובע בסכום ששילם עבור כרטיסי הטיסה. אם הנתבעת ידעה מלכתחילה, כי חברת התעופה הפקידה סכום זעום למקרה שתתפרק, אזי היה עליה לנהוג במשנה זהירות כלפי לקוחותיה, דבר שלא נעשה.
טענת הנתבעת, כי אלמלא דחיית מועד הטיסה משיקוליו האישיים של התובע, התובע ובני משפחתו היו מספיקים לחזור ארצה בטרם תתפרק החברה, הינה טענה מקוממת. מדובר על דחייה בטווח של חודשיים. האם לשיטת הנתבעת, חברת התעופה התפרקה במפתיע בתוך אותם חודשיים, ולפני כן הייתה חסינה ואיתנה?! ברי כי אין ממש בטענתה זו של הנתבעת.
לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת, לפיה, ניתנה לנוסעים אפשרות טיסה חלופית. מדובר בטיסה לא מובטחת על תקן איתור מקום טיסה פנוי, כאשר אשת התובע תצטרך להמתין שעות ארוכות בשדה התעופה עם תינוק, עם מזוודות, ובסופו של יום ייתכן מאוד ולא יימצא עבורה מקום טיסה פנוי.
על כן, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 2,445 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 01.11.09 ועד היום, וזאת עבור עלות מחיר הכרטיס הנוסף שהתובע נאלץ לרכוש.
בנוסף לסכום הנ"ל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 250 ₪ בגין הוצאות המשפט.
הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, ו' חשון תשע"א, 14 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.