איינאו ביינה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין חלקי

פסק דין חלקי

1.לפנינו תביעה להכיר בליקוי שמיעה וטינטון מהם סובל התובע – כפגיעה בעבודה עקב עבודתו בתנאי רעש ורעש מזיק.

המל"ל דחה התביעה שהגיש התובע ועל כך ערער בתביעה שלפנינו.

2.בכתב התביעה, כמו גם בתצהיר, נטען ע"י התובע כי עבד במפעל עוגן פלסט משנת 1999 ועד שנת 2009 במחלקת אריזות כעוזר מפעיל וכמפעיל מכונות שונות במפעל.

עוד נטען כ"י התובע כי עבד בתנאי רעש מזיק וכי אחת המכונות שלידה עבד היתה מופעלת ע"י מדחס-אויר והפיקה רעש שפגע בשמיעתו.

3.לאחר ששמענו עדויותיהם של התובע ושל מר רזניק, מי שכיהן כמנהל מחלקת אריזה ועבד במחלקה זו משנת 1999 ולאחר שעיינו במסמכים שהוגשו ובסיכומי הטענות מטעם התובע (ב"כ הנתבע לא הגיש סיכומים למרות האמור בהחלטותינו מיום 23.6.10, 23.8.10 ו- 31.8.10), אנו פוסקים כדלקמן:

א.אנו קובעים כי התובע הרים את הנטל להוכחת טענתו בדבר עבודתו בתנאי רעש מזיק בתקופה הנטענת על-ידו.

העד רזניק אישר כי התובע עבד במחלקת אריזות במפעל, ליד מכונות שונות ובכללן מכונה 8 שבה פעל מדחס אויר, והיא הפיקה רעש בשל שחרור אויר בין 100 ל- 140 פעם במשמרת עבודה של 8 שעות. (ראה עמ' 11 שורות 7-12 לפרוטוקול הדיון).

עוד אישר העד רזניק כי התובע עבד 2-3 משמרות בשבוע ליד מכונה 8.

התובע לא נחקר כלל בחקירה נגדית בנושא עבודתו ליד מכונה 8 , ואף לא על האמור בתצהירו לעניין זה.

לא נסתרה טענת התובע כי בדיקת-רעש ב- נ/1 נעשתה לאחר שהגיש תביעתו למוסד לביטוח לאומי וכי בעת הבדיקה "רוב המכונות היו ללא חומר ופעלו על מצב ניוטרל ועשו כמובן פחות רעש".

ב.מטעם התובע הוגשו תוצאות בדיקת רעש משנת 2001 ובה נרשם 89 דציבל כמפלס רעש של מכונה מס' 8 בעת שחרור אויר דחוס וכן 84 דציבל ממכונה מס' 1.

בדיקת רעש במחלקת אריזות, במרכז המחלקה, הראתה 84 דציבל בשנת 2003.

ג.מאחר שלא היו נתונים אודות רעש המכונות מלבד אלה שהוגשו ע"י התובע, והיות ולא נסתרה טענתו כי בדיקת הרעש שנעשתה מטעם הנתבע לא היתה מושלמת מאחר שהמכונות פעלו ללא חומר ובמצב סרק ("ניוטרל"), אנו קובעים כי התובע הרים נטל ההוכחה בדבר עבודתו בתנאי רעש מזיק.

יצויין כי העד רזניק אישר כי 5-6 שנים לפני מועד עדותו "התחלנו לעבוד עם חומר שעושה המון רעש..." מכאן שבעת בדיקת רעש מטעם הנתבע, כשהמכונות פעלו ללא חומר – כטענת התובע – עוצמת הרעש שנמדדה לא שיקפה את המצב הנכון לעת עבודתו של התובע כשהמכונות פעלו עם חומר.

ד.סוף דבר: אנו קובעים כי הוכח שהתובע עבד בתקופה הנטענת בתביעתו בתנאי רעש מזיק.

ה.לבחינת השאלה אם קיים קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של התובע (לעניין ליקוי שמיעה וטנטון) לבין תנאי עבודתו הנ"ל, ימונה מומחה יועץ רפואי.

ניתן היום, י"ז חשון תשע"א, 25 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

עזרא חלילי, עובדים

אהובה עציון, שופטת