אייל נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ. ואח'

החלטה

לאחר שהצדדים יעזבו את האולם יוכתב פסק הדין והפרוטוקול עם פסק הדין יישלחו לצדדים היום או מחר.

ניתנה והודעה היום ח' תמוז תש"ע, 20/06/2010 במעמד הנוכחים.

ענת זינגר, שופטת

פסק דין

הונחה בפניי בקשה במעמד צד אחד לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, כאשר נטען בבקשה שהרכב אותו מבקשים לעקל (רכב מסוג מאזדה 6 מודל 2005, מס' רישוי: 7588651) - הוא רכב השייך למבקש "ולמבקש בלבד".

במקביל לבקשה הוגשה תובענה למתן פסק דין הצהרתי - אשר בה התבקש בית המשפט להצהיר כי התובע הוא הבעלים האמיתי והבלעדי של הרכב וכי מטעם זה יש לבטל את רישום העיקול עליו.

הצדדים הסכימו בתום הדיון היום כי על יסוד החקירה שהתקיימה במסגרת הדיון בסעד הזמני - הם יסכמו טענותיהם גם לעניין התובענה העיקרית, באופן שהתובענה העיקרית והסעד הזמני יאוחדו ותינתן הכרעה אחת.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אין אני מוצאת מקום לקבל את התובענה ואנמק טעמיי בקצרה;

על אף שבבקשה ובתובענה נטען שהרכב הוא של התובע ושלו בלבד, עלה כבר בתחילת הדיון כי למעשה הטענה היא שונה. התובע לא טען עוד בדיון היום כי מדובר ברכב שלו, אשר נרכש ממקורות כספיים שלו (ראה טענתו בסעיף 2 לתצהיר) - אלא טען כי מדובר ברכב שנקנה עבור חברת ש.ר.ת.ן בע"מ, וזאת בעת שהוא היה הבעלים או המנכ"ל של אותה חברה.

התובע לא נתן הסבר מספק באשר לשאלה מדוע לא פירט עובדות אלה בבקשתו, ומדוע המעיין בבקשה היה עשוי לסבור שהוא קנה את הרכב באופן פרטי לעצמו ומכספו.

מכל מקום, אף אם אתעלם מהעובדה שהבקשה והתובענה אינן כוללות גילוי מלא כפי שנדרש בסעד זמני ובסעד הצהרתי, מכל מקום, גם בגרסה החדשה אין לטעמי די, כדי לסייע לתובע.

מהעדות שנשמעה עלה, כי אביו של התובע הסתבך בחובות וזאת עוד לפני שנים רבות. האב לא רצה בנסיבות אלה לעבוד כשכיר וזאת הן כדי למנוע את עיקול משכורתו והן כדי למנוע את אי הנעימות הכרוכה בעיקול שכרו כשכיר (ראה עמ' 5 לפרוטוקול) וחברת ש.ר.ת.ן בע"מ הוקמה על רקע זה.

מהעדות עלה כי לא הוקמה חברה בה הושקעו כספים על ידי מי מהאחים ואלה גם לא היו פעילים בה. למעשה האחים, תרמו רק את שמם לחברה - על מנת לסייע לאביהם, שיוכל להרוויח את לחמו באמצעותה וללא שיהא ניתן לעקל רווחיו ו/או נכסיו לפריעת החובות שצבר.

מעדות התובע עלה כי אותה חברה הוקמה לפני כ- 15 שנה, כאשר באותה העת התובע היה בן 20. התובע הסכים כי הוא לא השקיע בה דבר וכאמור הוא אף לא טען שמי מאחיו השקיע בה דבר. כבעל החברה נרשם מעת לעת אחד הילדים, אך בפועל מי שעבד בחברה היה האב ופועל נוסף.

כאמור - לא הוצגו כל ראיות כי מי מהילדים האחרים עבד בפועל בחברה או השקיע בה כספים, ולמעשה היה ברור מהעדות שהחברה שימשה רק "כלי" כדי לאפשר לאב להתחמק מפירעון חובותיו. למטרה זו נוסדה החברה ולמטרה זו שימשה.

עוד עלה מעדות התובע כי הוא עובד כשכיר היום באינטל, וזאת כבר במשך כשנתיים וחצי. לפני כן עבד כשכיר בחברת "גולן מערכות", כאשר הייתה חפיפה בין התקופה שהיה רשום כבעל חברת ש.ר.ת.ן בע"מ ובין התקופה שהיה שכיר בחברה אחרת. באותה עת גם נרכש הרכב נשוא הליך זה.

אך ברור הוא כי עת שהתובע מוצא פרנסתו כשכיר בחברה אחרת, ואין הוא מקבל כל שכר מחברת ש.ר.ת.ן בע"מ אזי רישומו כמנכ"ל החברה או בעליה - נעשה רק בכדי לסייע לאב וללא שהרישום מלווה בניהול מהותי ומעשי של החברה.

ואכן, התובע לא ידע להשיב כיצד שולם השכר לשני השכירים בחברה, ומה היה המחזור שלה ועלה עוד שמורשה החתימה היה אביו. זאת ועוד, המבקש הודה שהוא לא נפגש עם המזמינים בחברה ואביו הוא גם זה שסגר את העסקאות.

מהעדות עלה בנוסף שהתובע ואשתו מחזיקים בשני רכבים אחרים ועלה שהרכב לא נקנה לצרכי התובע אלא לצרכי החברה, וזאת בהתחשב במטרה שלשמה הוקמה, הכול כמובהר לעיל (קרי, לאפשר לאב להמשיך בניהול ענייניו ללא חרב העיקולים).

חרף טענת התובע בבקשתו כי מדובר ברכב שלו בלבד, הוא לא ידע להשיב מתי הרכב נרכש ואף עלה כי אביו הוא שחתם כמורשה החתימה על שיק ששימש לרכישת הרכב (הכול כאמור בשעה שהתובע מוצא פרנסתו כשכיר בחברה אחרת).