אייל נ' פטחוב

החלטה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בתיק זה, נראה לי כי באיזון הראוי בין הצדדים גוברת זכותו של הנתבע.

לגופה של התביעה, קיימת מחלוקת בין הצדדים האם הנתבע חב על פי השטר במיוחד לאור טענתו כי השיק נגנב ממנו. טענה זו היא טענה נכבדה, אך אין מקום להכריע בה כעת, ויפה השעה לבירורה במועד ההוכחות.

תיק זה נפתח לביצוע שטר, ומשעוכבו הליכים והתיק נקבע להוכחות, חלות הוראות התקסד"א בכל האמור ביחס להליכים שננקטו בלשכת ההוצל"פ (ראו: רע"א 7815/09 אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שרותי בורסה בע"מ).

שוויה של התביעה בתיק הינו כ - 18,000 ש"ח, ועל פי תקנה 384(ג) לא יינתן צו עיכוב יציאה אלא אם שווי התובענה עולה על 50,000 ש"ח, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים ליתן צו עיכוב יציאה בתביעה ששווייה נמוך יותר.

בנסיבות מקרה זה לא מצאתי כל טעם מיוחד שיש בו כדי להצדיק חריגה מהוראות התקנות ולהותיר את צו עיכוב היציאה על כנו.

אכן, אימו של הנתבע חיה בחו"ל אולם אין בכך לכשעצמו כדי תשתית ראייתית מספקת בדבר כוונת הנתבע לצאת את הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת. לנתבע משפחה בארץ (אשה בת ואב), כפי העולה מתצהירו שלא נסתר, ולא ניתן לומר כי אין לו זיקה ממשית לארץ.

לא למותר לציין כי הדיון בתיק זה נדחה פעמיים בשל טעמים הנעוצים בתובע ובבאי כוחו, ואף שייתכן וסיבות הדחייה מוצדקות, עדיין אין הנתבע צריך להפגע מכך, ובפרט כאשר עסקינן בסעד זמני שהוא מן החריפים והקיצוניים שבמסגרת הסעדים הזמניים שבידי בית המשפט ליתן.

לכך יש להוסיף כי תגובתו של התובע לא נתמכה בתצהיר כלל על אף שלל הטענות העובדתיות שבו, ופרט לטענות כלליות שלא נתמכו באסמכתאות חיצוניות כלשהן, לא הונחה תשתית מספקת המצדיקה את הותרת הצו על כנו.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ וכן ביטול כל הגבלה שעניינה כזה, ואשר ניתנו במסגרת תיק ההוצאה לפועל.

ניתנה היום, כ"ד סיון תשע"ג, 02 יוני 2013, בהעדר הצדדים.