אייל גלוברמן נ' יעקב קרוגר

פסק דין

1.לפניי תביעה לתשלום סך של 5,148 ₪, וזאת בגין עבודות ניקוי ושיקום שערך התובע בחצר בית הנתבע בחורף שנת 2004.

רקע עובדתי וההליכים בתיק:

התובע ניהל בשעתו עסק לניקוי ושיקום, והנתבע החזיק באותה עת, ועדיין מחזיק גם כיום בדירה בקומת קרקע ברח' פנים מאירות בירושלים.

בראשית שנת 2004 היתה הצפה של הביוב בחצר הדירה, והנתבע הזעיק את חברת הגיחון למקום. חברה זו שלחה למקום שמאי מטעמה, והשמאי הזמין את התובע לצורך ביצוע עבודות ניקוי ושיקום.

אין חולק כי התובע ביצע את העבודות על פי הנחיות השמאי, אך שכרו לא שולם.

התובע טען כי חברת הגיחון הפנתה אותו לנתבע, ואף טענה בפניו כי תהיה מוכנה לשפות את הנתבע על הוצאותיו ונזקיו. הנתבע מצידו טען כי אינו בעל הנכס כלל, הוא לא קיבל תשלום מחברת הגיחון ועל כן אין לחייבו לשלם לתובע דבר. התובע טוען כי בדיעבד למד שהנתבע סרב לחתום על כתב ויתור וסילוק לגיחון ועל כן לא קיבל לידו את הפיצוי.

במהלך שנת 2007 הגיש התובע את תביעתו לבית המשפט לתביעות קטנות, וזו נדונה בפני כב' השופט לי-רן. כב' השופט לי-רן קיבל את התביעה במלואה בפסק דין שניתן על ידו ביום 19.9.10.

הנתבע הגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, ובית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין יבוטל והתובענה תוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות לשם בירור עובדתי של מספר נקודות: ראשית, האם הנתבע הסכים כי התשלום בגין עבודת הניקיון יועבר על ידי הגיחון ישירות לידי התובע, שנית, האם הנתבע אינו בעל הנכס ופעל בשם בעל הנכס בלבד שעה שהזמין את חברת הגיחון, שלישית, יש לבחון ראיה חדשה שביקש הנתבע להציג, והיא מכתב מחברת הגיחון מיום 1.11.10.

עם השבת התיק לבית המשפט לתביעות קטנות ביקש הנתבע כי כב' השופט לי-רן יפסול עצמו מלדון בתיק, וזאת בטענה שדעתו ננעלה. בקשה זו הועברה לתגובת הצד שכנגד, ובהעדר תגובה אכן פסל עצמו השופט מלדון בתיק, והתובענה הועברה למותב זה.

דיון והכרעה:

העידו בפניי התובע והנתבע, ולאחר ששמעתי את עדויותיהם קיבלתי את הסכמתם והוריתי לחברת הגיחון להגיש תעודת עובד ציבור. מנהלת מחלקת תוכניות עבודה וביטוח בגיחון הצהירה כדלקמן:

"במשרדי חברת הגיחון התקבלה הודעה על סתימת ביוב ברחוב פנים מאירות 16. הסתימה טופלה על ידי המחלקה הרלוונטית בחברת הגיחון – מצ"ב ההודעה. בעקבות הסתימה ארעה הצפה בשטח הקשור לרב קרוגר. בשל כך הוצע לרב קרוגר פיצוי כספי, בבחינת לפנים משורת הדין ומבלי להודות באחריות לסתימה ו/או להצפה ו/או לנזקים וזאת כנגד חתימה על כתב סילוק. אולם הרב קרוגר סירב לחתום על כתב הסילוק תוך שהוא מנסה לגלגל את האחריות להזמנת חברת הניקיון לפתחה של חברת הגיחון".

מכאן שתעודת עובד הציבור תומכת בטענת התובע כי ביצע עבודות ניקיון בשטח שבחזקת הנתבע וכי הנתבע אמור היה לקבל פיצוי מהגיחון אך לא קיבל אותו, ועל כן סרב לשלם לו.

לטעמי השאלה המשפטית אינה נסובה באכסניה של דיני החוזים (מי התחייב לשלם לתובע), או הנזיקין (מי גרם לנזק), כי אם בין כתליו של עולם עשיית העושר ולא במשפט.השאלה העיקרית הנדונה הינה אם כן, מי נהנה מעבודתו של התובע והאם הנאה זו היתה במסגרת הדין או שמא כל כולה על חשבונו של האחר.

אין חולק כי הייתה סתימת ביוב במקום ובה טיפל הגיחון, ואין חולק כי היתה הצפה בחצר שסמוכה לבית הנתבע ובה טיפל התובע. הנתבע טען כי כתוצאה מהצפה זו נגרמו לו נזקים שונים וצירף לבית המשפט את המכתבים ששלח בשעתו לגיחון. הנזק הישיר של ניקוי החצר, נחסך מן הנתבע שכן התובע נשא עד כה בעלויות הניקוי.

חוק עשיית עושר ולא במשפט תשל"ט – 1979 קובע מפורשות בסעיף 1:

"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה".

עוד נקבע בחוק בסעיף 5:

"(א) מי שעשה בתום לב ובסבירות פעולה לשמירה על חייו, שלמות גופו, בריאותו, כבודו או רכושו של אדם אחר, בלי שהיה חייב לכך כלפיו, והוציא או התחייב להוציא הוצאות בקשר לכך, חייב הזוכה לשפותו על הוצאותיו הסבירות, כולל חיוביו כלפי צד שלישי".