אייל בן-שחר בע"מ ואח' נ' דניה סיבוס בע"מ

החלטה

רקע עובדתי וטענות הצדדים

בקשה לצו מניעה זמני.

התובעים עותרים למתן צו האוסר על בנק דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק" או "בנק דיסקונט") לפרוע את ערבויות הטיב שהוצאו לטובת הנתבעת - דניה סיבוס בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "דניה סיבוס") , וביניהן- כתב ערבות על סך 1,700,000 ₪ בקשר עם הסכם לביצוע והקמה של דרך מספר 431; כתב ערבות על סך 1,228,286 ₪ בקשר עם הסכם לביצוע והקמת דרך מספר 4 בבנימינה; כתב ערבות על סך 300,000 ₪ בקשר עם הסכם לביצוע קירות קרקע משוריינת בדרך מספר 431 (העתקי הערבויות צורפו כנספחים א'1-א'3 לבקשה לצו המניעה).

הבקשה הוגשה באמצעות עו"ד חנית נוב, שמונתה ככונסת נכסים לתובעת 1, חברת אייל בן שחר בע"מ (להלן- "בן שחר" או "התובעת"), ובהתאם להחלטתה מיום 4/7/10 של כב' השופטת דניה קרת-מאיר, במסגרת בקשה למתן הוראות שהוגשה לפניה, שבה נקבע כי אין מקום לבירור הבקשה במסגרת בקשה למתן הוראות, וכי הצו הארעי יעמוד על כנו לתקופה של שבעה ימים, על מנת לאפשר לכונסת הנכסים לפנות בהליך מתאים בפני הערכאה המוסמכת (ההחלטה צורפה כנספח י"ב לבקשה).

בבקשה מפורטות התקשרויות בנוגע לעבודות פיתוח ותשתית בדרך 431 ובבנימינה, אשר בוצעו על ידי בן שחר, ולאחר ביצוען, דיווחה דניה סיבוס על גילויים של ליקויי טיב שונים.

ביום 23/6/10 העבירה דניה סיבוס לבנק דיסקונט מכתבי דרישה לחילוט הערבויות, ביום 24/6/10 עתרה כונסת הנכסים, במסגרת תיק הכינוס, למניעת חילוט הערבויות, וביום 4/7/10 ניתנה החלטתה האמורה של כב' השופטת קרת-מאיר.

התובעים מציינים בבקשתם, כי בן שחר הוחתמה על כתבי ויתור ללא ידיעת בנק דיסקונט וללא הסכמתו, מה גם שבנק דיסקונט הסכים למתן ערבויות טיב בלבד, אשר כל אחת מהן ניתנה ביחס לפרוייקט ספציפי שצויין על גבי אותה ערבות, וכך גם סווגו הערבויות בספרי הבנק. לטענתם, דניה סיבוס מנסה "להמיר" את מטרת הערבויות לשם הבטחת התחייבויות לא מוגדרות, שאין להן קשר להבטחת טיב העבודות.

בנוסף, לטענתם, לא נחתם כל כתב ויתור בקשר להסכם בנימינה.

התובעים טוענים, כי חילוט הערבויות התבקש באופן גורף ובמלוא סכומן, באופן המעיד על כך שלא קמה כל עילה שעניינה טיב או בדק באחד מהפרוייקטים, ומבלי שקדמה לכך כל פנייה לתיקון ליקויים, או פנייה לכונסת הנכסים, אשר לא טופלה.

לטענת התובעים, מתקיימות בענייננו "נסיבות מיוחדות" המעידות על חוסר תום לב מצד דניה סיבוס, ולכן על פי הפסיקה, אין הצדקה לחילוט הערבויות.

התובעים טוענים, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן ניתן לתקן את הליקויים הרלוונטיים בכדי למנוע את חילוט הערבויות, בעוד שחילוט הערבויות הבנקאיות עלול להעמיד את קופת הכינוס במצב של העדר יכולת פירעון. בנוסף, לטענתם, קיימות אינדיקציות המעידות על כך שמצבה הכלכלי של דניה סיבוס הורע בתקופה האחרונה, וגם מסיבה זו, מאזן הנוחות נוטה לטובתם.

בתגובתה, מפנה דניה סיבוס לכך שהערבויות הבנקאיות נשוא הבקשה ניתנות לחילוט מיידי וללא צורך בהצגת נימוק או דרישה מוקדמת מן החייב לפיהן.

לטענתה, הבקשה לוקה בחוסר תום לב, שכן היא הוגשה תוך ניגוד אינטרסים, המתבטא בכך שבאת כח התובעים היא גם כונסת הנכסים של בן שחר, וכן באת כח בנק דיסקונט. לטענתה, למרות שמדובר היה בערבויות לחילוט מיידי (בהעדר צו מניעה תקף בעת החילוט), עיכב בנק דיסקונט במכוון את חילוט הערבויות, תוך שהוא פונה אל כונסת הנכסים, על מנת שתעצור את חילוט הערבויות.

דניה סיבוס מפרטת בתגובתה את כתבי הויתור השונים, וטוענת כי במסגרתם ויתרה דניה סיבוס, באופן מוחלט, על תביעות וטענות בנוגע לביצוע כל העבודות נשוא ההסכם (כתבי הויתור צורפו כנספחים 3 - 6 לתגובה). לטענתה, משמעותם של כתבי הויתור היא, שאין לבן שחר כל טענה בדבר חוב כספי וכי הערבויות לא תוגבלנה לענייני טיב בלבד. בנוסף, לטענתה, גם ערבות בנימינה אינה מוגבלת לענייני טיב בלבד.

דניה סיבוס טוענת, כי בן שחר הותירה נזקים בסך מיליוני שקלים, במסגרת הפרוייקטים בהם פעלה, ומדובר בנזקים הקשורים לטיב ולאיכות העובדות, וכן לעניינים אחרים. בפרק ג' לתגובתה, מפרטת דניה סיבוס חלק מהנזקים האמורים, ואת התכתובות שהוחלפו בין הצדדים בגינם (שצורפו כנספחים 11 - 20).

לטענת דניה סיבוס, לפני כחודש, וללא כל התראה מוקדמת, "נעלמה" בן שחר משטחי הפרוייקטים ולא הוסיפה לבצע את המוטל עליה על פי ההסכמים, לרבות השלמת העבודות שטרם בוצעו ותיקון הליקויים שנוצרו, והדבר מטיל עליה התחייבויות כלפי מזמיני העבודות.

דניה סיבוס מפנה לפסיקה המפרטת את עקרונות הערבות הבנקאית האוטונומית, וטוענת כי משמעותה היא שלא ניתן למנוע את חילוטה בשל טענות ומחלוקות בין הצדדים, הנוגעות לעיסקת היסוד בין הצדדים, ולא ניתן לעכב את מימושה עד להכרעה בטענות מעין אלה, והחריגים בהקשר זה ("חריג המרמה" ו"חריג הנסיבות המיוחדות") חלים בכפוף להתקיימותם של תנאים מסויימים, אשר אינם מתקיימים בענייננו.

לטענת דניה סיבוס, מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן ניתנת עדיפות לעצמאותה של הערבות הבנקאית האוטונומית, אשר אינה נפגעת מכך שבן שחר היא חדלת פירעון; התובעים לא הוכיחו את טענתם בדבר מצבה הכלכלי הרעוע, ולמעשה, על פי חוות דעת של חברת קסלמן פיננסים (נספח 22 לתגובה) ודוחות כספיים שונים, נראה שלא קיימת כל פגיעה באיתנותה הפיננסית.

דיון במעמד הצדדים התקיים בפניי ביום 19.8.10. הצדדים, הגם שלא הגיעו לפשרה, הודיעו, למחרת, על הסדר דיוני, שלפיו תינתן ההחלטה על סמך החומר שבתיק.