איילין נ' מדינת ישראל

פסק דין

לבית משפט לתעבורה הוגש כתב אישום נגד המערער, על-פיו, ביום 16.05.09 נהג בכביש 20 כאשר בבדיקת ינשוף נמצאו בריאותיו 365 מק"ג אלכוהול לכל ליטר אוויר נשוף.

בהופיעו בפני בית משפט קמא [כב' השופט ש. איזקסון] כפר בתחילה המערער בכתב האישום, אשר ייחס לו שכרות, אך במועד 04.01.11, מועד שנקבע לשמיעת ראיות, הודיע בא כוחו של המערער כי הוא מודה בכתב אישום מתוקן שהוגש לבית משפט קמא, התיקון נעשה על כתב האישום המקורי בכתב יד, העבירה הומרה משכרות לנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26 2) לת"ת, במקום סעיף 22 (3) לפקודת התעבורה.

טרם הטיעון לעונש, ביקש הסנגור מבית המשפט להפנות את המערער לשירות המבחן לקבלת תסקיר. התביעה לא הביעה את עמדתה , כך לפחות עפ"י הפרוטוקול. התיק נקבע לקבלת תסקיר ע"י בית משפט קמא, באותו גלגול ליום 02.05.11 לקבלת תסקיר.

בין לבין, כב' השופט איזקסון כנראה יצא לגמלאות, התיק בא בפני כב' השופטת ש. קריספין-אברהם ביום 02.05.11, אך שירות המבחן לא הגיש תסקיר לאותה ישיבה וזאת מאחר ושירות המבחן עמוס. בית משפט קמא, בגלגולו החדש, משביקש הסנגור להיעתר לבקשת שירות המבחן, הביע מורת רוחו מהצורך לדחות את הדיון, כפי שאמר בלשונו בישיבת 05.07.11: "דרשתי מב"כ הנאשם לבחור אם הוא מקבל את ההסדר שאין בו תסקיר של שירות המבחן והמלצה, או שכתב האישום יוחזר על כנו". בסופו של הליך, נאלץ הסנגור לבקש שיחזור בו מהודאתו, התיק נדחה לשמיעת ראיות, הראיות נשמעו והמערער הורשע בדינו, ובגזר דינו הטיל עליו בית משפט קמא 24 חודשי פסילה בפועל, קנס של 2,000 ₪, מאסר על תנאי ופסילה מותנית.

הערעור, כפי שהוגש, הוגש על ההרשעה בדין, אם כי באחד מהסעיפים להודעת הערעור השאיר הסנגור לעצמו את האופציה להוסיף על דבריו בטיעון.

בסעיף 9 לכתב הערעור נאמר : "אבקש מהמערער להשלים טיעוניו בעל פה".

ואכן, לראשונה בע"פ טען הסנגור שנגרם למערער עיוות דין בדרך ניהול ההליך בפני בית משפט קמא עם חילופי השופטים, ואומר שאכן הנני סובר שכאשר שופט בא בכסאו של שופט אחר, ראוי לו שלא ישנה את מצבו של הנאשם לרעה רק בגלל שממלא התפקיד התחלף, וגם שכאשר בית משפט מעמיד סנגור או נאשם בפני ברירה – להודות או לא להודות, בדרך כזו או בדרך אחרת, אין הדבר ראוי.

לעניין ההרשעה, בית משפט קמא קבע קביעות עובדה על סמך, בין היתר, הערכת המהימנות של המערער, מצא שבדיקת הינשוף, אשר קבעה שהמערער שיכור היא נכונה, כלומר, שנערכה על סמך הנחיות היצרן והוראות המשטרה. יש לזכור שמדובר במערער שאף הודה ששתה שלוש כוסות שמפניה טרם הנהיגה, ולכן, אין להתערב בתוצאות הכרעת הדין, אבל הנני סובר שההתנהלות ממנה סבל המערער בבית משפט קמא יחד עם נסיבותיו הרפואיות-משפחתיות אשר הוצגו בפני בית משפט קמא, והעובדה שהתביעה הייתה מוכנה להסתפק בהרשעתו עפ"י התקנות, להבדיל מהרשעה עפ"י הפקודה בשכרות, ועברו שאיננו מכביד (יליד 1984 אבל עם רישיון משנת 2002), מצדיקים קביעה שבמקרה זה יש נסיבות מיוחדות שמאפשרות קיצור תקופת הפסילה בפועל שהוטלה על המערער.

הנני אפוא דוחה את הערעור על הכרעת הדין, מקבל את הערעור על העונש ומקצר את הפסילה בפועל של המערער לתקופה של 15 חודשים, בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית.

יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

ניתנה והודעה היום ל' שבט תשע"ב, 23/02/2012 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט