פסק דין
1.התובעת, תאגיד העוסק בענייני ביטוח (להלן: חברת איילון) הגישה תובענה כספית על סך 7430.30 ₪ נגד הנתבעת, חברה אשר במועד הרלוונטי לתובענה עסקה ביצוע עבודות בניה ופיקוח (להלן: חברת אלבינג).
2.לפי הנטען בכתב התביעה, בשנת 2004 נכרת חוזה ביטוח בין בעלות הדין, ולפיו הוציאה חברת איילון פוליסה הצהרתית לביצוע עבודות קבלניות. חברת אלבינג מצדה שילמה את דמי-הביטוח לפי המוסכם. בשנת 2005 ביקשה חברת אלבינג לחדש את הפוליסה, וכך נעשה. ואולם, לאחר הוצאת הפוליסה לא שילמה חברת אלבינג את דמי-הביטוח. חברת איילון שלחה הודעות בהתאם לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981, וביום 27.6.05, כעבור שלושה חודשים ממועד כניסתה לתוקף, ביטלה את הפוליסה. חברת אלבינג נותרה חייבת דמי ביטוח בסכום התביעה (7430.30 ₪ נכון ליום 12.4.10).
3.כתב התביעה הוגש בסדר דין מהיר. לפיכך תהא ההנמקה תמציתית, כמצוות הדין.
4.להשלמת התמונה יצוין כי חברת איילון הגישה תובענה קודמת על יסוד אותה עילה ברם עקב טעות צוין בה כי מקור החוב באי-תשלום דמי-ביטוח בגין הפוליסה משנת 2004. לכן התובענה נדחתה, וחברת איילון חויבה לשלם הוצאות משפט.
5.טענת ההגנה של חברת אלבינג היא בתמצית, כי אין מדובר בפוליסה הצהרתית וכי לא ידעה על ביטול הפוליסה. עם זאת כיום אינה משיגה על עצם ביטולה. לגוף העניין היא טוענת כי סכום הביטוח שנקבע בפוליסה משנת 2004 היה 1,300,000 דולר ברם בפועל, הסתכמו העבודות שביצעה בסך 690,000 דולר בלבד. לפיכך סיכם עם סוכן הביטוח - שהוא סוכן של חברת איילון - כי סכום הביטוח שלא נוצל בשנת 2004 יעבור לשנת 2005, כך שהפוליסה החדשה תהא בהיקף 600,000 דולר. כן סוכם כי דמי-הביטוח ששולמו ביתר בגין הפוליסה משנת 2004 יועברו לכיסוי דמי-הביטוח בגין הפוליסה משנת 2005. בפועל דמי-הביטוח ששולמו ביתר עולים על דמי-הביטוח שהיה עליה לשלם בגין הפוליסה משנת 2005, כך שלא זו בלבד שאינה חייבת מאומה לחברת איילון, אלא שזו חייבת להשיב לה את ההפרש. מנהל חברת אלבינג עוד הוסיף כי דרישת התשלום הראשונה נשלחה בשנת 2010, ובשל הזמן הרב שחלף לא נשמרו בידי חברת אלבינג המסמכים הרלוונטיים, וגם את סוכן הביטוח לא ניתן היה לאתר (אם כי לדעתה בהיותו סוכן של חברת איילון, היה על האחרונה לדאוג להתייצבותו לצורך מתן עדות). בכך נגרם לה לנזק ראייתי.
6.לטענת חברת אלבינג, לא צוין בהצעה לביטוח כי הפוליסה הצהרתית. כמו-כן הפוליסה בוטלה בלא שנמסרה הודעה על כך, לה ולסוכן הביטוח. לדעתה, עובדות אלה מעידות על התנהגות חסרת תום-לב מצדה של חברת איילון.
בקצירת האומר ייאמר, כי סוג הפוליסה - הצהרתית - עולה לא רק מתוכנה, שם נאמר במפורש כי בפוליסה הצהרתית עסקינן, אלא מאופייה של הפוליסה. עובדה זו עולה גם מההצעה לביטוח – כבר בהצעה לביטוח הצהירה המבוטחת (חברת אלבינג) על ההיקף המוערך של כלל העבודות שתבצע במהלך תקופת הביטוח ועל היקפו המרבי של כל מיזם.
בענייננו, סוג הפוליסה אינו משפיע על שיעור דמי-הביטוח הנתבעים, שהרי אין חולק כי החישוב מבוסס על סכום הביטוח המוצהר, ולא מעבר לכך.
7.גם נושא ביטול הפוליסה אינו רלוונטי להכרעה. עם זאת ייאמר, כי בכתב הגנתה לא חלקה חברת אלבינג על עובדה זו, ולכן חברת איילון היתה פטורה מלהוכיח כיצד בוטלה הפוליסה. למותר לציין כי אם לטענת חברת אלבינג הפוליסה נותרה בת-תוקף במשך כל תקופת הביטוח המקורית, אזי היה עליה לשלם את מלוא דמי-הביטוח, ולא רק את הסכום היחסי בגין התקופה שבה היתה הפוליסה בתוקף.
8.נותרה אפוא הטענה, ולפיה מנהל חברת אלבינג סיכם עם סוכן הביטוח כי דמי-הביטוח 'העודפים' ששילם בשנת 2004 יועברו לכיסוי דמי-הביטוח שחבה בגין הפוליסה משנת 2005. הנטל להוכיח טענה זו מוטל על מי שטוען אותה בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'.
9.חברת אלבינג לא עמדה בנטל זה. בעניין זה הסתפקה בעדות מנהלה בצירוף מכתב פרי עטה של חברת אלבינג שנשלח לכאורה לסוכן הביטוח, ואישור פקס שלפיו המכתב הגיע ליעדו. אלה ראיות שמקורן בחברת אלבינג עצמה, ללא תימוכין בראיה חיצונית בלתי תלויה, ולכן ערכן הראייתי אינו רב.
העובדה שסוכן הביטוח הוא סוכן של חברת איילון – אשר אינה שנויה במחלוקת - אינה דיה כדי לבסס קביעה, ולפיה הושג הסכם בין הסוכן לבין מנהל חברת אלבינג.
10.זאת ועוד, טענת חברת אלבינג היא טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, ולכן ערכה הראייתי מועט גם מטעם זה - מלשון פוליסת הביטוח הרלוונטית (שנוסחה זהה לזה של הפוליסה משנת 2004) עולה בבירור כי דמי-הביטוח הבסיסיים לא יוחזרו גם אם בסוף תקופת הביטוח יתברר כי היקף העבודות היה קטן מהמוצהר (ראה פרק "הרחבים ותוספות" עמוד 5 לפוליסה – 'הפרמיה המינימלית/פקדונית דלעיל לא תוחזר גם אם מחזור הפרויקטים בפועל קטן מזה הצפוי'.
11.לפיכך לא עבר לחברת איילון הנטל להביא ראיות לסתור את ראיות חברת אלבינג. מכיוון שכך, על האחרונה לשלם לחברת איילון דמי-ביטוח בעבור התקופה שבה היתה הפוליסה משנת 2005 בתוקף.
12.דמי-הביטוח בעבור כל תקופת הביטוח (12 חודשים) הסתכמו בסך 6,698 דולר (ראה ברשימת הפוליסה, ללא דמי אשראי). היות שהפוליסה בוטלה על ידי חברת איילון מן הראוי לחשב את דמי- הביטוח באופן יחסי לתקופה שבה הפוליסה היתה בתוקף (שלושה חודשים). על בסיס זה סכום דמי הביטוח מסתכם בסך 1,675 דולר (מעוגל) שהם רבע מדמי-הביטוח בגין כל תקופת הביטוח.
13.הסך של 1,675 דולר על בסיס השער היציג הידוע ביום 12.4.10 (בהתאם לאמור בכתב התביעה) מסתכם בסך 6,167 ₪. יצוין כי חישוב החלק היחסי של דמי-הביטוח ללא דמי אשראי ונכונים ליום 20.4.05 (ראה סעיף ג(3) בעמוד 5 של רשימת הפוליסה) מביא לתוצאה גבוהה יותר.
14.אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 6,167 ₪ כשסכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 החל מיום 12.4.10 וכלה ביום התשלום המלא בפועל.
כן תשלם חברת אלבינג הוצאות משפט בסך כולל של 1,500 ₪. פרט לכך, כל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, יי' סיון תשע"ג, 19 מאי 2013, בהעדר הצדדים.