איילון חברה לביטוח בע"מ נ' חברת ש.ש.י אבטחה בע"מ ואח'

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה ביום 23.5.04 בשעה 06.30 הגיע מנהל האתר של חברה קבלנית המבצעת עבודות פיתוח וכבישים (להלן – החברה) ואשר בוטחה על ידי התובעת והבחין כי השומר יוצא מהאתר. בשעה 07.00 הגיע מפעיל המחפר והבחין כי 2 מנועי הנסיעה ההידראוליים של המחפר הזחלי נגנבו. בעקבות האירוע שילמה התובעת לחברה תגמולי ביטוח. החברה התקשרה עם הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת) בהסכם שמירה לפיו תספק הנתבעת לחברה שומרים שיפעלו בימים א-ה בין השעות 07.00-16.00 וביום ו' משעה 14.30 עד צאת השבת. הנתבע 2 (להלן – הנתבע) הינו מנהל/בעלים של הנתבעת. חקירות שבוצעו על ידי התובעת לא הותירו ספק אודות התרשלות חמורה של הנתבעים בביצוע תפקידם – השומר כלל לא היה מודע לגניבה, בדיקות פתע מאוחרות העלו שהאתר נטוש ללא כל שמירה. לטענת התובעת הנתבעת הפרה הסכם, התרשלה ואחראית כשומר שכר ומכח המצגים שיצרה בפני החברה אודות השומרים ואופן ביצוע השמירה על ידם. למצגים אחראי הנתבע. התובעת באה בנעלי המבוטחת לעניין הנזקים שנגרמו.

על פי כתב ההגנה כל פעולותיו של הנתבע היו בשם הנתבעת והוא מעולם לא התחייב אישית כלפי מי מהצדדים. הנתבע אינו בעליה של הנתבעת, והשומר מטעם הנתבעת עזב את האתר בשעה 07.00 בהתאם לסיכום עם החברה. על פי כתב ההגנה לא יתכן כי המנועים נגנבו בלילה שכן פירוק שני המנועים ממחפר הינה פעולה הלוקחת זמן ודורשת תאורה ואין זה סביר כי נעשתה בזמן שהשומר היה באתר, מה גם שהובא לידיעת הנתבעים כי המחפר ממנו נגנבו המנועים שהה באתר ללא שימוש ימים מספר עובר לגניבה. אשר על כן סביר להניח כי הגניבה התרחשה ביום עת באתר לא היה כל שומר. לטענת הנתבעים הנתבעת לא התרשלה והשומר מטעמה ביצע את השמירה על הצד הטוב ביותר. אם אכן היו נכונות התוצאות בדבר תוצאות בדיקת הפתע היתה מו הסתם החברה מסיימת את ההתקשרות לאלתר.

2. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של אלי שם טוב מנהל החברה, של יעקב יוסף עובד החברה ששימש בזמנים הרלוונטיים כמנהל עבודה בפרוייקט ושל עבד אבו-טיר עובד החברה אף הוא, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים כמפעיל קבוע של המחפר בפרוייקט. עוד הוגש תצהירו של החוקר הפרטי יצחק ויצמן.

מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבע ושל זכריה מוסא שעל פי תצהירו הינו עובד הנתבעת בתפקיד של מפקח שמירה.

כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו החקירות אשר בוצעו על ידי התובעת לא מותירות מקום לספק אודות התרשלות חמורה של הנתבעים בביצוע תפקידם אשר בעטיה התרחש או לא נמנע האירוע נשוא התביעה. הנתבעים לא הביאו לעדות את השומר אשר שמר באתר ואף לא את העובד אשר כביכול נשלח לחפש אותו והעדויות מטעם הנתבעים סותרות האחת את השנייה בקשר לניסיונות איתורו. ההימנעות מלזמן את השומר צריכה לפעול לחובת הנתבעים. על אף עדותו של הנתבע כי התחייב בפני החברה שהשומר יהיה ללא עבר פלילי, הועסק שומר בעל עבר פלילי בלא שהנתבעים ביצעו בדיקות מתאימות. לטענת התובעת עדותו של הנתבע היתה בלתי מהימנה בנסיון למזער את אחריותה של הנתבעת והוכח כי התרשל רשלנות רבתי בעבודתו ואף יצר כלפי החברה מצגים כוזבים. החברה נתנה אמון בנתבעים אשר מספקים לה שרותי שמירה שנים רבות כאשר הנתבע מעורב אישית בעריכת ההסכם, בבחירת השומרים ובפיקוח עליהם ובנסיבות אלו יש מקום להטיל גם על הנתבע אחריות אישית בשל התרשלותו כבעל מקצוע. לטענת התובעת העדים מטעם הנתבעים היו בעלי נגיעה אישית ואילו מהימנותם של העדים מטעם התובעת אינה מוטלת בספק שכן הם מבוטחי התובעת ותגמולי הביטוח שולמו זה מכבר. לטענת ב"כ התובעת יש מקום להטלת אחריות על הנתבעים מכח ההסכם בינם לבין החברה, על פי חוק השומרים ומכח עוולת הרשלנות.

לטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו המחפר לא עבד מספר ימים לפני האירוע ונגנב במועד שהנתבעים לא היו מחוייבים להציב שמירה. הוכח כי בסוף השבוע הנטען הוצב מטעם הנתבעת שומר וכי עד היום המבוטחת שבעת רצון מעבודת הנתבעת ומעסיקה אותה. לטענת ב"כ הנתבעים עדותו של החוקר ויצמן רצופה סתירות ועדויות שמיעה ואף ביתר העדויות מטעם התובעת אין כדי לסייע לה. התובעת גם לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח הרמת מסך.

בסיכומי התשובה מטעם התובעת נטען כי אין ולו ראשית ראייה לטענה ולפיה המנועים נגנבו שלא בשעות השמירה אלא להיפך. הטענה בדבר סתירות בעדויות לא פורטה ולא ברור מה טיבה והתובעת הוכיחה כי בהתנהלותו יצר הנתבע נסיבות המצדיקות הטלת אחריות אישית עליו.

דיון

א. שאלת האחריות

4. אין מחלוקת על עצם התרחשות הגניבה של שני המנועים באתר של החברה, מבוטחת התובעת. עוד אין מחלוקת כי הנתבעת התחייבה לספק לחברה שרותי שמירה בימים א-ה החל המשעה 16.00 ועד השעה 07.00 למחרת וביום ו' משעה 14.30 ועד לבוקר יום א' (ר' סעיף 6 לתצהירו של אלי שם טוב על נספחו; עדותו של משה ששון בעמ' 17, שורות 11-5). מהעדויות עולה כי מדי יום הועמדו הכלים לרבות המחפר אשר ממנו נגנבו שני המנועים ליד משרדי האתר בסמוך למקום בו נמצא השומר (ר' סעיף 9 לתצהירו של אלי שם טוב; סעיף 5 לתצהירו של יעקב יוסף; עדותו של אבו טיר בעמ' 9, שורות 25-24). לשיטת הנתבעים עצמם הליך פירוק וגניבת מנועים של מחפר אורך זמן רב ועל כן לא יתכן כי התרחש בעת שהיה השומר באתר (ר' סעיף 9 לתצהירו של הנתבע 2 ; סעיף 8 לתצהירו של זכריה מוחמד; סעיפים 12-11 לכתב ההגנה). לאור מיקום המחפר והזמן הדרוש לגירסת הנתבעים לפרוק המנועים, אין למעשה מחלוקת כי ככל שנגנבו המנועים בעת שהיה אמור להיות שומר באתר, אזי נושאת הנתבעת באחריות לארוע הגניבה. סלע המחלוקת הוא האם הוכח במידה מספקת כי אכן התרחשה הגניבה בעת שהיה אמור להיות שומר באתר, ולא בשעות שבהן אין שומר באתר ועובדי החברה נמצאים במקום.

הגניבה התגלתה ביום א', 23.5.04, בסביבות השעה 06.30 (ר' סעיפים 8-7 לתצהירו של אבו-טיר). לגירסת התובעת נגנבו המנועים במהלך סוף השבוע שבין 21.5.04 – 23.5.04 בשעות שבאתר היה אמור להימצא שומר. לגרסת הנתבעים נגנבו המנועים עוד קודם לכן בשעות שבהן עובדי החברה היו באתר ולא השומר.

5. על פי תצהירו של עבד אבו טיר הוא עבד במועדים הרלוונטיים כמפעיל קבוע של המחפר הזחלי ממנו נגנבו המנועים. ביום ה' 20.5.04 הגיע לעבודה כהרגלו. ביום ו' 21.5.04 לא הגיע לעבודה עקב פטירת דודו וביום זה עבד על המחפר עובד אחר בשם אחמד (ר' סעיפים 6-5 לתצהיר; עדותו בעמ' 8, שורות 18-1). יעקב יוסף ששימש כמנהל עבודה בפרוייקט ואשר על פי תצהירו הוא שקיבל באתר את השומר מטעם הנתבעת ביום ו' בצהריים (סעיף 4 לתצהיר), מציין בתצהירו כי ביום ו' 21.5.04 המחפר עבד ללא דופי (סעיף 7 לתצהיר). בעדותו אישר את עדותו של אבו טיר ככל הנוגע להגעתו של עובד אחר לאתר ביום ו' וציין כי הוא זה שנסע לביתו של אבו טיר המתגורר בסמוך על מנת לקחת ממנו את המפתח למחפר (ר' עמ' 11, שורות 21-17).

על פי תצהירו של הנתבע הובא לידיעתו כי המחפר ממנו נגנבו המנועים עמד באתר ללא שימוש מס' ימים לפני הארוע ואין על כן לשלול מצב בו נגנבו המנועים בשעות היום עת כלל לא היתה מופקדת על האתר שמירה (ר' סעיף 6 לתצהיר). בתשובה לשאלה "מי הביא לידיעתך" השיב "העובדים בשטח" אך לא יכול היה למסור כל שם. בהמשך ציין כי גם השומר שעבד באתר אמר שהבאגר עמד שם מספר ימים (ר' עמ' 18, שורות 20-3). גם על פי תצהירו של זכריה מוסא באותו היום בעקבות הגניבה "...בדקנו ודיברנו עם העובדים של שם טוב והתברר לנו שהבגרים עמדו במשך מספר ימים ולא עבדו בהם" (סעיף 7 לתצהיר).

6. סבורה אני כי התובעת הוכיחה במידה מספקת כי ארוע הגניבה התרחש במהלך אותו סוף שבוע בו היה אמור להיות שומר מטעם הנתבעת באתר. ראשית, העדויות מטעם התובעת ככל הנוגע לכך שהמחפר הופעל עד למועד מסירת האתר לידי השומר בצהרי יום שישי לא נסתרו. העדויות מטעם הנתבעים בעניין זה הן בגדר עדות שמיעה, כאשר למעשה אף לא ננקב השם של העובד שמסר את המידע למעט שמו של השומר באתר אשר כלל לא יכול היה לדעת האם הכלים עבדו או לא עת לא היה (ר' עמ' 18, שורות 16-13) ומכל מקום כלל לא זומן לעדות. עוד יצויין כי בעוד שעל פי תצהירו של הנתבע המחפר נשוא התביעה הוא שעמד ללא הפעלה, על פי תצהירו של זכריה מוסא "הבאגרים" עמדו במשך מספר ימים ללא עבודה. שנית, כעולה מהעדויות גניבת המנועים התגלתה ביום א' בבוקר עת הגיע מפעיל המחפר לעבודה וגילה כתם שמן גדול מתחת למקום בו אמורים להיות המנועים (ר' סעיף 7 לתצהירו של אבו-טיר; עדותו בעמ' 8, שורות 28-24; עדותו של מוסא זכריה בעמ' 23, שורות 28-21). ככל שהגניבה התרחשה עוד קודם לאותו סוף שבוע, אין זה סביר בעיני כי כתם השמן לא היה מתגלה קודם לכן. שלישית, השומר שהיה באתר מטעם הנתבעת ושהוא לכאורה זה שמסר את המידע אודות המחפר, לא זומן לעדות מטעם הנתבעים. אמנם על פי העדויות מטעם הנתבעים הניסיונות לאתרו כשלו, אך בעוד שהנתבע העיד כי נסיון לזמנו בכפרו, כפר קאסם, לא צלח (ר' עמ' 18, שורה 24 – עמ' 19, שורה 1), מעדותו של מר מוסא זכריה עולה כי כלל לא נעשה נסיון לאתר את השומר בתוך כפרו (ר' עמ' 23, שורות 19- 20). בנסיבות העניין ההימנעות מלעשות מאמץ ניכר יותר לזימון השומר לעדות, צריכה להיזקף לחובת התובעת. רביעית. גם על פי עדותו של מוסא זכריה היה השומר במועדים הרלוונטיים השומר הקבוע של האתר (ר' עמ' 23, שורות 12-11). כעולה מתצהירו של החוקר איציק ויצמן בשני מועדים סמוכים לאחר הארוע, ביום 2.6.04 וביום 3.6.04 ביקר באתר בשעות בהן אמור להיות בו שומר ולא נכח כל שומר. באחד המקרים המתין 20 דקות ועזב ובמקרה השני קיבל משומר באתר סמוך את מספר הטלפון של השומר נסאסארה עבד אלסאלם שהוא השומר שלכאורה היה גם באותו סוף שבוע רלוונטי, אשר מסר כי נמצא בפגישת עבודה בירושלים (סעיפים 7-6 לתצהיר). מהעדויות גם עולה כי מר עבד אלסאלם היה שומר יחיד באתר מצהרי יום ו' ועד ליום א' בבוקר (ר' עדותו של הנתבע בעמ' 19, שורות 17-10; עמ' 20, שורות 15-2). לנוכח האמור האפשרות ולפיה התרחשה הגניבה באתר עת ישן או כלל לא נכח בו הינה סבירה. אמנם זכריה מוסא העיד כי ערך ביקורת באתר בלילה הרלוונטי, אך גם לעדותו אין באמור כדי לשלול קיומה של גניבה, אף בשעות היום, ובלבד שהשומר לא נכח באתר (ר' עמ' 24, שורות 28-23).

העולה מן האמור הוא כי התובעת הוכיחה את אחריות הנתבעת לתאונה.

ב. שאלת האחריות האישית – הנתבע.