פסק דין
זוהי תביעה לתשלום הסכום אותו שילמה התובעת, חברת ביטוח , במסגרת פוליסה לביטוח נזקי רכוש מקיף , כתמלוגי ביטוח ופיצויים על נזקים שנגמרו לרכב המבוטח באירוע של תאונת דרכים בה מעורב רכב נהוג בידי הנתבע 1 , כשהוא נוהג ברכב השייך לנתבע 2 במסגרת יחסי עובד מעביד כפי שנטען בתביעה .
על פי כתב התביעה נטען כי ביום התאונה 12/2/09 עת עמד רכב מבוטחת התובעת בכניסה לחנייה ברחוב המלאכה 18 ברעננה , לפתע הגיח רכב נהוג בידי הנתבע 1 בנסיעה לאחור ביציאה מחנייה ופגע ברכב מבוטחת התובעת .
מטעם הנתבעים הוגש כתב הגנה , בסעיף 7 לכתב ההגנה לא הכחישו הנתבעים כי רכבם נהוג בידי הנתבע 1 , אכן נסע לאחור , אך טענו כי באותו זמן , רכבה של מבוטחת התובעת נסע במהירות , ופגע ברכבם של הנתבעים מצד שמאל.
הנתבעים אף ייחסו את האחריות לאירוע התאונה לנהגת ברכב המבוטחת, בכך שלא עשתה דבר למניעת התאונה , לא נהגה כמו שנהג סביר היה נוהג בנסיבות., לא שמה את ליבה לקורה בכביש, נהגה בחוסר אכפתיות , בחוסר זהירות וסיכנה את התנועה , ועוד 6 טענות נוספות במסגרתן בקשו לייחס לעדת התביעה נהגת הרכב המבוטח את האחריות לתאונה .
כאן אולי המקום , להעיר נוסף להערות שאני מעלה השכם והערב באולם בית המשפט, כי סעיף זה כגון סעיף 12 לכתב ההגנה , מהווה למעשה סעיף סל של כל מיני טענות רלוונטיות ולא רלוונטיות למקרה הספציפי הנדון בתיק. ואף כיניתי יותר מפעם, סעיף כזה כסעיף הגנה למי שאין לו למעשה הגנה .
בית המשפט יתרכז בטענות העובדתיות שבעל דין מעלה בכתב הטענות שלו, ישמע את העדים לגבי אותן טענות עובדתיות, ינתח את העדויות ויוציא מהן את המסקנות המשפטיות.
ואולם בסעיף כגון זה , 12 להגנה , כאשר יש בו בליל של טענות, שבמרבית המקרים אף בעל הדין אינו טורח לנסות להוכיח ולו טענה אחת מן הנטען בו , הוא זלזול בחובתו של עורך הדין המנסח את כתב הגנה, נוסף לעובדה כי הוא עומד בסתירה לתקנות סדר הדין האזרחי , המחייבות פירוט תמציתי של טענות בעל הדין .
מכל מקום אם אמקד את טענות הצדדים , להן אדרש בפסק דין זה , אומר כי התובעת טוענת כי רכבה עמד בצד ימין של הכביש כאשר משמאלה יש חניה של בית עסק , והתכונה לפנות שמאלה על מנת להיכנס לאותה חנייה. בשלב זה הנתבע 1 נהג את רכבו בנסיעה לאחור תוך יציאה מהחניה, ופגע בדופן שמאל ברכב התובעת.
הנתבעים טוענים ( בסעיף 7 להגנה , ולא בסעיף 12 ) כי אכן הנתבע 1 נהג את רכבו לאחור , ובקש לצאת מהחניה , אלא שבאותו זמן, הופיע רכבה של מבוטחת התובעת כשהיא נוסעת במהירות מופרזת, ושני כלי הרכב התנגשו . זאת ותו לא .
מטעם הצדדים העידו רק הנהגים. עדת התביעה גב' פנינה מימון , ומטעם ההגנה , מר אבו פול צאלח , הנתבע מספר 1.
עדת התביעה מסרה כי היא נסעה לאזור התעשייה , לחנות לחם ארטיזן,הגיעה למקם מקביל לחנות הנמצאת בצד שמאל של כיוון נסיעתה, עצרה אותתה על כונתה לפנות שמאלה אל החנות שבצד שמאל שלה .ואז הבחור שהיה בחניה , הנתבע 1 , נסע רוורס, ונכנס ברכבה בעוצמה בחלק האחורי השמאלי .
הנתבע 1 העיד עדות ראשית קצרה ביותר, ואמר שהוא רצה לצאת ממקום החניה הביתה, נסע רוורס, רצה לשלב הילך על מנת לנסוע הביתה, ואז שמע את המכה .
במהלך החקירה הנגדית, התבהרה יותר תמונת התאונה מנקודת הראות של הנתבע 1.
הוא תיאר מצב בו רכבו חונה ברחבה שמול בית העסק, חזית לכיוון המבנה אחור כלפי הכביש. על מנת לנסוע הביתה היה אמור לנסוע לאחור, תוך הטיית הגה רכבו ימינה כך שהחלק האחורי של הרכב ייכנס לנתיב הימני בו התכוון לנסוע, ליישר הגה לשלב הילוך קדמי ולנסוע .
הוא הוסיף כי למעשה הגיע לסוף קשת הנסיעה לאחור, שילב הילוך ואז הרגיש את התאונה .
הנתבע 1 לא התייחס בעדותו הראשית לכך כי עדת התביעה נסעה במהירות , או אם היא היתה בכלל בנסיעה , ולא העלה כל טענה מאלו המנויות בסעיף 12 לכתב ההגנה , דבר המוכיח כי הטענות בסעיף זה לא נטענו על ידו , והוא לא יודע עליהן .
גרסתה של עדת התביעה ,שבזמן המגע בין הרכבים היא הייתה בעצירה , שעשתה עלי רושם אמין ומהימן , לא נסתרה , ואני יוצא מתוך הנחה בניתוח עובדות המקרה כי רכבה היה בעצירה .
יש לזכור כי הנתבע 1 סתר את עצמו בנקודה מרכזית , בקשר לשדה הראיה שלו מרגע שהוא מתחיל לנסוע לאחור . במקום אחד בעדת הראשית אמר שיש לו שדה ראיה טוב לכיוון ממנו הגיעה עדת התביעה , ובמקום אחר , בחקירה הנגדית טען כי לא היה לו מספיק שדה ראיה בגלל כיכר בכיוון ממנו באה .
העד מספר אף על כך שהוא יכול היה לראות אותה אילו נסעה במהירות בהילוך שני ??!! , אבל היא באה במהירות.