איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ח'אלד

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבע לביטול פסק דין אשר ניתן בעניינו בהיעדר הגנה.

תובענה זאת הוגשה ביום 9.9.2012, וביום 29.11.2012 הוגשה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, המתבססת על אישור מסירת כתב התביעה לארוסתו של הנתבע, הגב' אסראא, זאת ביום 9.10.2012.

בהתאם ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ביום 29.11.2012.

הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין, ביום 30.1.2014. לטענת הנתבע, מעולם לא קיבל את כתבי בי דין ואף לא קיבל את פסק הדין, ועל ההליכים נודע לו לדבריו רק ביום 14.1.2014 עת שננקטו כנגדו הליכי הוצאה לפועל, ובהתאם הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין. הנתבע ציין כי אמנם הוא מאורס לגב' אסראא, אולם במועד מסירת כתב התביעה לא התגורר יחד עמה, ולפיכך באותו שלב לא הייתה הגב' אסראא "בן משפחה המתגורר עמו", ויתר על כן, ארוסתו הכחישה כי קיבלה את כתב התביעה לידיה.

לגופו של עניין, טען הנתבע כי יש לו טענות הגנה אף לגופו של עניין, שכן מדובר בתאונה אשר אירעה במעגל תנועה, כאשר לכל הפחות, חלק מן האחריות לקרות האירוע התאונתי (תובענה זאת עניינה שיבוב, קרי, פיצוי בשל הנזקים אשר התובעת נשאה בהם כמבטחת של השימוש בכלי הרכב של המבוטח), אם לא כולו אמורה להיות על כתפי מבוטח התובעת. בנוסף הנתבע הכחיש את הנזקים הנתבעים, וטען כי הינם מופרזים.

התובעת השיבה לבקשה, וטענה כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. לגישתה, כתב התביעה הומצא כדין, ולפיכך לא נפל כל פגם במתן פסק הדין, וכן טענות ההגנה המועלות על ידי הנתבע (אילו היה מודע להליך היה דואג להפעלת הביטוח, שכן היה לנשוא התובענה כיסוי ביטוחי, ושאלת אחריותו לאירוע התאונתי) אינן מהוות הגנה, שכן הנתבע לא דאג לצרף העתק מפוליסת ביטוח המהווה כיסוי של חבותו ויכולה להיות מופעלת רק אם יבוטל פסק הדין, וכן בשאלת האחריות טענה כי הנתבע הורשע בביצוע עבירת תעבורה במסגרת כתב אישום אשר הוגש לבית המשפט לתעבורה, ולפיכך סבורה התובעת כי הנתבע אינו יכול להתהדר בהסטת האחריות לכיוונים אחרים.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.

איני יכול לומר בפה מלא שפסק הדין ניתן שלא בניגוד לכללי הצדק הטבעי, שכן קבלת כתב התביעה הוכחשה מיניה וביה על ידי הנתבע, והדבר עלול להקים עילה לביטול פסק הדין, אף מבלי שתיבחנה טענות ההגנה; צודקת התובעת, בציינה שאותה ארוסה (אשר ככל הנראה כיום כבר נשואה לנתבע) לא מסרה תצהיר מטעמה, ומדובר בדבר קל ופשוט באופן עקרוני, ובהתאם מצאתי לנכון לבחון את סיכויי ההגנה.

פסיקת בתיהמ"ש מאבחנת בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

טענת התובעת כי הרשעתו של הנתבע בעבירת תעבורה, שוללת את טענות ההגנה, אולם לגישתי אין הדברים כך; הדבר טעון בחינה עובדתית, שכן אין מתאם מוחלט בהקשר זה, קרי, אין רשלנותו של האחד שוללת את קיומו של אשם תורם מצידו של האחר – מה גם שהייתה במקרה זה הכחשה עקרונית של גובה הנזק (ולא רק בשאלת האחריות).

אכן, טענות דחוקות עומדות בפנינו, אולם אין הדבר מצדיק חסימת שערי ביהמ"ש בפני שמיעת טענותיו של הנתבע.

בנסיבות העניין, סבורני שדי בטענות כפי שהועלו, על מנת להצדיק ביטול פסק הדין על מנת שתיבחן התובענה לגופה.

אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 29.11.2012, כתב הגנה מפורט בסדר דין מהיר יוגש בתוך 45 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ד ניסן תשע"ד, 14 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.