איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ליבר ואח'

פסק דין

לפני תביעה שהגישו התובעות כנגד הנתבעים בגין נזקי רכוש שנגרמו לכלי רכבה של הנתבעת 2 כתוצאה מאירוע תאונת דרכים מיום 27/1/09 בסך של 5,789 ₪- בהתאם לחוו"ד שצורפה לכתב התביעה.

לאחר ששמעתי את 4 הנהגים ועיינתי בכתבי בי הדין ובתמונות הנזק כפי שצורפו לחוו"ד שהוגשו ע"י התובעת 2 וע"י הנתבעת 3, ניתן בזאת פסק דין, תוך ציון נימוקים בקצרה כדלקמן:

נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות קרות האירוע והנזק כפי שנגרם לתובעת 2 בכלי רכבה מאחור, כתוצאה מתאונת שרשרת שבה היו מעורבים כלי הרכב, המחלוקת היחידה נסבה סביב שאלת האחריות, לדידם של הנתבעים 1 ו- 2 האחריות חלה על הנתבעות 3-6 שכן הנהגת – הנתבעת 3 שנסעה בכלי הרכב מאחורי הנתבע 1 פגעה בו מאחור וכתוצאה מכך נהדף לעבר כלי רכבה של התובעת 2, בעוד שלדידן של הנתבעות 3- 6 האחריות לקרות האירוע מוטלת במלואה על הנתבעים 1- 2 , באשר הוא פגע בה מאחור ואילו הנתבעת 5 פגעה בכלי רכבה של הנתבעת 3 מאחור, מבלי שהאחרונה נהדפה ו/או פגעה בכלי רכבו של הנתבע 1 כלל ועיקר ומכאן שהנזק שנגרם לתובעת נגרם בשל רשלנות הנתבע 1 והעדר שמירת מרחק.

הנהגים כולם העידו, כי מדובר היה בנסיעה איטית מאוד עובר לאירוע התאונה, כאשר הכביש שבו נסעו היה פקוק וכלי הרכב הזדחלו בזה אחר זה בנסיעה של 10 קמ"ש לכל היותר.

לטענת התובעת 2, לאחר שעצרה עצירה מוחלטת, הבחינה במראה בכלי הרכב שנסע מאחוריה פוגע בה מאחור ותוך כדי כך,חשה בחבטה אחת בלבד, אשר נגרמה בשל אי שמירת מרחק של הנתבע 1 ולאחר שרכב שלישי בשיירה, שנסע מאחוריו פגע בו.

התובעת 2 העידה, כי הנתבע 1 טען, מייד לאחר קרות האירוע, שנהדף לעברה לאחר שכלי הרכב שעמד מאחוריו פגע בו וכי למעשה מדובר בתאונת שרשרת "קלאסית" כאשר כלי הרכב האחרון בשיירה פגע בזה שלפניו , שפגע בזה שלפניו שפגע בזה של התובעת.

נראה כי הנהגים כולם לא ייחסו, בזמן אמת, כל חשיבות של ממש לאירוע התאונה, בשל העובדה כי הפגיעה בכלי הרכב היתה מינורית, במובן של גובה הנזקים לרכוש, הואיל ונסעו במהירות "אפסית" בפקק, לפני קרות האירוע ותנאי הכביש.

הנתבע 1 העיד, כי הוא נסע בנסיעה איטית מאחורי התובעת 2 , כאשר הוא חש לפתע בחבטה מאחור או אז הוא נהדף לעבר כלי הרכב הראשון בשיירה וגרם לו לנזק.

עוד העיד הנתבע 1 , כי נגרם לכלי רכבו נזק בחזית (כיפוף מכסה מנוע) ואילו בחלק האחורי לא נגרם כל נזק הנראה לעין – לא צורפה חוו"ד מטעם הנתבעים 1-2 באשר לנזקים הנטענים ו/או תמונות של כלי הרכב.

בטופס ההודעה שמולא ע"י הנתבע 1 בכתב ידו, מייד לאחר אירוע התאונה, נרשם כי בכביש שבו נסע היתה באותה עת ראות לקויה, בשל השמש שסנוורה וכשהוא זיהה את כלי הרכב שלפניו, נאלץ לבלום בפתאומיות, כשהרכב השלישי בשיירה פוגע בו מאחור והודף אותו לעבר כלי הרכב של התובעת.

הנתבע חזר בטופס ההודעה, כמו גם בעדותו לפני ביהמ"ש כי כל נזק לא נגרם לו מאחור.

הנתבעת 3 העידה, כי נסעה מאחורי הנתבע 1 בשיירה, כאשר היא שומעת את חריקת הבלמים ו"הבום" כתוצאה מהמכה והפגיעה בין שני כלי הרכב שלפניה, דהיינו, הפגיעה של הנתבע 1 בכלי רכבה של התובעת, דבר שגורם לה לבלום, במרחק מכלי הרכב שלפניה ואולם כלי הרכב האחרון בשיירה, של הנתבעת 5 לא שומר מרחק וכתוצאה מכך, פוגע בכלי הרכב שלפניו וגורם לו לנזק מאחור- נזק אשר שולם ע"י הנתבעות 5 ו- 6 , בהעדר מחלוקת באשר לשאלת האחריות ( נזק בשיעור של פחות מ- 1,000 ₪ כאמור בחוו"ד שצורפה לכתב ההגנה).

עוד העידה הנתבעת 3, כי כל נזק לא נגרם לה בחזית הרכב ויש בכך, כדי לחזק את גרסתה לפיה, למעשה מדובר בשתי תאונות נפרדות, אשר אין ביניהן כל קשר, ככל שזה קשור לשאלת האחריות וממילא הפיצוי שיש להטיל על הנתבע 1 בלבד.

הנתבעת 5 העידה, כי פגעה בכלי הרכב של הנתבעת 3 שנסע לפניה בשיירה, לאחר שזה נעצר ואולם לטענתה הפגיעה היתה מינורית ולא רצינית – על כך ניתן ללמוד מחוו"ד שצורפה כאמור לכתב ההגנה מטעם הנתבעות 3 ו- 4.

עוד העידה הנתבעת 5, כי לא הבחינה בנהגים הנוספים שהיו מעורבים באירוע התאונה ולמדה על כך שלמעשה מדובר בתאונת שרשרת שהיתה קימת לפני שהיא פגעה בכלי הרכב שלפניה, מהנהגת- הנתבעת 3, שציינה לפניה כי היתה תאונה מקדימה- בשל כך, הסיקה כי למעשה עסקינן בתאונת שרשרת, אשר החלה דווקא בכיוון ההפוך, כשהיא האחרונה מבחינת סדר הפגיעות.

מחומר הראיות שצורף לכתבי בי הדין ואשר לא נסתר ע"י מי מהצדדים לתביעה שלפני, עולות העובדות הבאות:

לתובעת נגרם נזק בחלק האחורי, בהתאם לחוו"ד.

לנתבע 1 לא נגרם כל נזק מאחור.

לנתבעת 3 לא נגרם כל נזק בחזית של כלי הרכב אלא במוקד האחורי בלבד.