איילון בע"מ - חברה לבטוח נ' בני יעקב כח אדם בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

1.בפניי תביעה לתשלום חוב בסך של 72,033 ₪ שצברה הנתבעת 1, ואשר הנתבע 2 ערב לפרעונו.

2.התובעת רכשה ביום 20.5.2004 את פעילותה של חברה בשם שירותי רפואה פעילה 2200 בע"מ, הידועה בשם המסחרי "לאומית קייר" (להלן: "לאומית קייר"). לאומית קייר עסקה במתן שירות רפואי לעובדים זרים. עם רכישת הפעילות, באה התובעת בנעליה של לאומית קייר לכל דבר ולענין.

3.הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא חברת כח אדם שהעסיקה במועדים הרלבנטיים לתביעה עובדים זרים, וביטחה אותם בביטוחים רפואיים אצל לאומית קייר.

4.ההתקשרות בין לאומית קייר לבין הנתבעת נערכה במסגרת מספר הסכמים, שהאחרון שבהם נחתם ביום 22.2.2004 (להלן: "ההסכם"). על פי ההסכם התחייבה לאומית קייר ליתן שרותים רפואיים לעובדי הנתבעת, ואילו הנתבעת התחייבה לשלם ללאומית קייר תשלום חודשי בתנאים של שוטף פלוס 30 יום. כאמור לעיל, בעקבות רכישת הפעילות, התובעת באה בנעליה של לאומית קייר גם לגבי הזכויות הנובעות מן ההסכם.

5.הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), הוא אביו של בעל המניות בנתבעת. הנתבע היה העובד הבכיר ביותר בנתבעת. הנתבע חתם כערב לביצוע התחייבויותיה של הנתבעת לפי ההסכם.

6.התובעת טוענת כי הנתבעת נותרה חייבת לה סך כולל של 14,949 דולר ארה"ב, שווה ערך ל- 72,033 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, בגין חיובים חודשיים שלא שולמו החל מחודש אוגוסט 2004 וכלה בחודש דצמבר 2004. דרישות לתשלום החוב לא נענו, ומכאן התביעה, שהוגשה גם נגד הנתבע מכוח ערבותו לחובותיה של הנתבעת.

7.התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הנתבע ביקש וקיבל רשות להתגונן. לטענתו, בסמוך לחודש אוקטובר 2004 עדכן את נציגות התובעת בדבר סגירתה של הנתבעת. טרם סגירת הנתבעת הועבר לתובעת תשלום בסך 18,630 ₪ שהיווה את הסכום הנדרש על מנת לסגור את חובה של הנתבעת כלפי התובעת. ממועד זה ואילך לא ידוע לנתבע מהם החיובים שנרשמו בספרי התובעת, ולמיטב הבנתו, התובעת המשיכה ליתן שרותים רפואיים לעובדים הזרים במסגרת התקשרות ישירה שלה עם מעסיקיהם החדשים, ולכן לא הנתבעת היא שאמורה היתה לשלם עבור שרותים אלה. מכל מקום, החל מחודש אוקטובר 2004 ההתנהלות בענין זה לא נעשתה מול הנתבע, והנתבע גם לא קיבל כל דרישה לתשלום החוב.

עוד טען הנתבע להגנתו כי ערבותו האישית להסכם מוגבלת לתקופה של 14 ימי פיגור בתשלום, שכן לפי ס' 9 להסכם הפוליסה היתה אמורה להתבטל מייד בתום 14 ימי פיגור.

דיון

8.מטעם התובעת העידה דורית סומברג (להלן: "סומברג"), שבמועדים הרלבנטיים לתביעה שימשה כראש תחום בריאות אצל התובעת, והעובדות נשוא התביעה ידועות לה בעיקר מתוך המסמכים המצויים אצל התובעת.

9.כעולה מתצהירה של סומברג, מדי חודש בחודשו נשלחו לנתבעת דרישות תשלום בגין החודש הרלבנטי (ראה נספחים ז-3, ח- 3, ט- 3, י- 3 וי"א- 3 לתצהירה). החוב שנוצר נובע מן החיובים הבאים:

(א)בגין חודש אוגוסט 2004- 4,080 דולר.

(ב) בגין חודש ספטמבר 2004- 3,705 דולר.

(ג)בגין חודש אוקטובר 2004- 3,730 דולר.

(ד)בגין חודש נובמבר 2004- 2,463 דולר.

(ה)בגין חודש דצמבר 2004- 971 דולר.

10.סומברג מכחישה את טענתו של הנתבע כאילו התובעת ידעה על סיום פעילותה של הנתבעת. לדבריה, מעולם לא נמסרה על כך הודעה מאת הנתבעת. נהפוך הוא: במהלך החודשים אוקטובר- דצמבר 2004 ביקשה הנתבעת מעת לעת מהתובעת להנפיק אישורים בדבר קיומם של ביטוחים רפואיים לעובדיה (נספחים ג' וה' לתצהירה). רק ביום 29.12.2004 הודיע הנתבע כי הוא מבקש לבטל את הביטוחים של כל עובדי הנתבעת, למעט עובד אחד שהתבקשה הארכה של הביטוח הרפואי שלו עד ליום 30.6.2005 (נספח י"ג לתצהירה של סומברג).

11.על טענות אלה משיב הנתבע כי הפניות שפנה אל התובעת לאחר חודש אוקטובר 2004 בענין ביטוחים לעובדים נעשו כסיוע למעסיקים הישירים של העובדים הזרים ובפניות אלה אף נכתב במפורש שמם של המעסיקים הזרים.