איילון בלו ליסינג בע"מ ואח' נ' ערידי ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה העיקרית להתקבל לכדי שיעור של 70 אחוזים והתביעה שכנגד לכדי שיעור של 30 אחוזים.

למסקנה זו הגעתי לאחר בחינה מדוקדקת של עדות הצדדים על הודעתם בכתב ויתר הראיות בתיק ובכללן תמונות נזקי הרכבים המעורבים לפיהן מצאתי כי לא ניתן לסמוך בשתי ידיים על טענת עדת הנתבעים לפיה עת התובעת לא אותת עובר לפנייה שמאלה. הודעתה של העדה בכתב אשר ניתנה בסמוך לאחר מועד התאונה אינה מאזכרת זאת. טענה זו באה לעולם במאוחר אך לראשונה, בהתאם למסמכים שבפניי, לאחר כחודשיים ימים מיום התאונה במסגרת פניית העדה למשטרה למתן הודעה על התאונה. אך סביר והגיוני כי כפי שהציגה זאת בפתח עדותה כי אילו עובדה זו היתה נכונה כי תוזכר כחלק ממארג הטענות במסגרת הודעת הנתבעת בכתב לנוכח חשיבותה. בעניין זה מקבל אני את עמדת עד התובעת שאוזכרה בהודעתו ובעדותו. באשר לסוגיית סבירות העקיפה משמאל של רכב הנתבעים. במסגרת עדותה היום, טענה עדת הנתבעים כי לא צפתה פנייה לשמאל הדרך של רכב התובעת שכן "אין מקום שהוא יכנס שם" [עמ' 3 שורה 16 לפרו' הדיון] אך באותה נשימה חזרה מספר פעמים על עובדת האטת רכב התובע ממולה בפתאומיות, ללא סיבה נראית לעין טרם שפנה לשמאל [עמ' 3 שורות 14-15 לפרו' הדיון]. אין מדובר בהאטה זוחלת ו/או עקבית אלא פתאומית כאמור שהיתה צריכה להדליק בעיני רוחה של עדת הנתבעים נורה אדומה, טרם שתחליט על עקיפת הרכב משמאל. בעניין סוגיית מיקום העקיפה וכשרותה, אני מקבל את עמדת נהג התובעת כי עסקינן במקום בר פנייה, אין מדובר בפנייה לא אפשרית ו/או חסרת סיבה נראית לעין עת עדת הנתבעת בעצמה הטעימה בעדותה כי " לפעמים עושים שם פיתות ומוכרים לבנה.." [עמ' 3 שורה 16 לפרו' הדיון] וכתושבת המקום נתון זה אמור להיות באמתחתה שבעתיים.

מעברו השני של המתרס, והגם שאני מקבל כאמינה עלי שרשרת הפעולות בהן נקט עד התובעת טרם שפנה עם רכבו שמאלה, לרבות ביצוע איתות, ובדיקת המראה משמאל, הוכח בפניי כי עד זה לא ידע לומר את מיקום רכב הנתבעים עובר לתאונה במדויק כעדות לביצוע מהליכי פנייה סופיים יחסית פזיזים (להבדיל משלב קבלת ההחלטה בפועל).

אשר על כן, אני מורה כי במסגרת התביעה העיקרית הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בהתאם לשיעור האחריות הנ"ל בסך 17,884 ₪ (בניכוי רכיב ימי השבתה), בצירוף הצמדה למדד מיום 27.4.12, שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

במסגרת התביעה העיקרית, אני מורה כי הנתבעת שכנגד תשלם לתובעת שכנגד שיעור של 30 אחוזים מסך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 7,854 ₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 17.6.12, שכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העדה מטעם התובעת שכנגד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ד, 08 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.