אייזנשטרט נ' אמבולנט בע"מ

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 13.3.2013.

התובענה הוגשה כתובענה לפיצוי בשל נזקי גוף, בנוגע לאירוע מיום 27.6.2012, אירוע אשר לגביו טוען התובע כי נגרמו לו נזקי גוף אשר האחריות לגביהם מוטלת על הנתבעת.

ביום 21.1.2013 הוגשה על ידי הנתבעת בקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה, ומשלא הוגש כתב הגנה גם לאחר המועד הנדחה, ניתן פסק דין בהיעדר הגנה ביום 13.3.2013.

הנתבעת טוענת כי עם קבלת כתב התביעה, פרטי התובענה הוגשו למבטחת של הנתבעת, ואולם בשל חוסר תיאום וחוסר הבנה במערכת היחסים שמול המבטחת, סירבה המבטחת להעניק ייצוג משפטי לנתבעת, ועד שהועבר העניין בשנית לב"כ הנתבעת, כבר ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

לגופו של עניין, ייאמר הואיל ומדובר בנזק גוף, הרי שממילא על פי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984, הנזק נתפס כמוכחש כלשעצמו.

התובע השיב לבקשה, ולגישתו הנתבעת התעלמה מהחיוב להגיש כתב הגנה, התעלמות מדעתוך הצגת זלזול מופגן בהליך המשפטי, זלזול אשר מצדיק לשלול ממנה את יומה בין כתלי בית המשפט.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

לגופו של עניין, אציין כי לגישתי הנתבעת לא הציגה זלזול מופגן בהליך השיפוטי, אלא מדובר לכל היותר בשגגה, שהינה פרי טעות אנוש, ולא התעלמות מדעת מההליך השיפוטי. שגגה מעין זאת עלולה להתרחש לעתים, ואיני סבור כי ישנה הצדקה כלל לא לבחון את טענות ההגנה אלא להותיר את פסק הדין על כנו – על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתובענה בגין נזק גוף.

פסק הדין מיום 13.3.2013 מבוטל.

כתב הגנה יוגש בתוך 30 ימים מהיום.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין הליך זה (אשר בא לעולם אך ורק בעטיה של התנהגות הנתבעת) בסך 1,200 ₪.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"ג, 12 מאי 2013, בהעדר הצדדים.