אייבזו נ' שגטי ואח'

פסק דין

תביעה זו עניינה בתאונת דרכים שארעה ביום 17/01/11. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע נסע במונית שבבעלותו בתוך מעגל תנועה בסביון כשלפתע הגיח משמאל הדרך ומתוך חניה אסורה לצד המדרכה, רכב של חברת שגריר נהוג בידי הנתבע-1, סטה באחת לתוך נתיב נסיעתו של התובע ופגע בו בעוצמה רבה לאורך צדו השמאלי.

גירסת הנתבע-1 בכתב ההגנה אחרת לחלוטין. לטענתו, בשעה שהרכב בו נהג היה בעצירה בכיכר בעקבות בלימת הרכב שלפניו, הגיח רכבו של התובע מימינו ופגע בו בצידו הימני הקדמי.

בטופס ההודעה לחברת הביטוח שצורף לכתב ההגנה, תאר הנתבע כדלקמן: "בזמן כניסה לכיכר רכב בלם בפתאומיות אני עצרתי ורכב צד ג' הגיע מימין אלי ופגע בניידת שלי בחלק הקדמי".

העידו בפני התובע, אשתו וקרובת משפחתו שהיו עמו ברכב וכן העיד הנתבע. לדברי התובע ביום התאונה היה בדרכו מסביון לכוון ת"א, הגיע לכיכר אובלית והחל להקיף את הכיכר לצורך פניה ימינה לכיוון תל-אביב, התובע ראה רכב שעומד בצד שמאל, המשיך בנתיב שלו ואז כשעבר את הרכב, הרכב יצא מחניה ופגע בדלת שמאלית אחורית שלו וגרם להתנפצות זכוכית של אחד החלונות ופגיעה בצד השמאלי של המונית. לדבריו, לא היה אף אחד בכיכר, הנתבע פשוט עמד. התובע עמד על גירסתו במהלך עדותו, כי הוא לא ראה כל רכב נוסף במקום.

אשתו של התובע סיפרה שישבה לידו בעת הארוע, התובע פנה שמאלה בכיכר, וכשפנו ראו רכב עומד מצד שמאל הם התפלאו, עברו את הרכב ואז שמעה את קול הנפץ של השמשה של החלון שליד הנהג, לדבריה לא היו רכבים נוספים, רק הם והנהג.

הגב' אייבזו בתיה, קרובת משפחתו של התובע שנסעה עמו ברכב סיפרה שישבה מאחור בצד ימין, היא ראתה רכב אדום עומד בצד שמאל, התקרבו אליו, הוא זז, הם הרגישו מכה, והחלון של הנהג התנפץ, ואז הרכב הפוגע נסע ימינה וגם הם. לדבריה, לא ראתה שום רכב נוסף במקום. העדה חזרה והעידה כי "אני בטוחה שראיתי אותו במצב של עמידה יוצא" (עמ' 5 שורה 32).

הנתבע-1 העיד, כי הגיע לכיכר התחיל להקיף את הכיכר וראה רכב מסוג ג'יפ שעומד כששניים מגלגליו על המדרכה ושניים על הכביש שהתכוון לצאת מחניה. הנתבע-1 נעצר, לטענתו, אחרי הג'יפ כדי לאפשר לו לעבור. לדבריו, כאשר הג'יפ החל לנסוע, בדיוק אז הגיעה המונית של התובע ונכנסה בינו ובין הג'יפ, כשהיה בעמידה במרכז הכביש ובגלל שהג'יפ לא התחיל לנסוע התובע סטה עם ההגה שמאלה. נהגת הג'יפ נסעה במהירות ויצאה. הנתבע הוסיף, כי לקצין הרכב בחברת שגריר סיפר בדיוק כך.

הוצגו בפני תמונות המתעדות את המקום ואת הרכבים. כפי שנראה בתמונות וכפי שהעידו גם הנהגים מדובר בכיכר אובלית, אשר מקיף אותה כביש רחב יחסית שאינו מחולק למסלולי נסיעה, ולפיכך, הוא כולל נתיב מרכזי אחד, אם כי נראה ששני רכבים יכולים לעבור בנתיב במקומות מסויימים.

על פי התמונות המתעדות את הנזק, המונית נפגעה לאורך הצד השמאלי, החל מדלת הנהג ועד הגלגל כאשר נראות בברור מריחות הצבע האדומות של רכבו של הנתבע. רכבו של הנתבע נפגע בפינה הימנית בסמוך לפנס.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות שהובאו בפני, אני מקבלת את גירסת התובע והעדים מטעמו ומעדיפה אותה על גירסת הנתבע בבית המשפט שהיא, כמתואר לעיל, גירסה כבושה ואף אינה מתיישבת עם מתווה הדרך. כמפורט לעיל, בטופס ההודעה לחברת הביטוח שנכתב בגוף ראשון וכן בכתב ההגנה גירסתו של הנתבע הייתה שונה לחלוטין מזו שמסר בבית המשפט. באותה עת, טען הנתבע, כי בזמן כניסה לכיכר רכב בלם בפתאומיות הוא עצר ורכב צד ג' הגיע מימין ופגע בחלק הקדמי של רכבו. בבית המשפט, תיאר הנתבע תיאור אחר לגמרי, בדבר ג'יפ שחנה ועל כך שהתובע ניסה לעבור בין הג'יפ לבין רכבו וכך נפגע.

הנתבע, כאמור, טען כי עצר באמצע הכביש על מנת לאפשר לג'יפ לצאת מן החניה, או אז הגיע התובע וניסה לעבור ביניהם – גירסה זו אינה מתיישבת עם מתווה הדרך. נראה בתמונות די בברור כי אמנם מדובר בכביש רחב יחסית, בו יכולות לנסוע זו לצד זו שתי מכוניות, אך ספק רב אם רכב יכול לעקוף רכב אחר שעוצר באמצע הכביש כפי שטען הנתבע. יתירה מזו, לפי תיאורו של הנתבע, התאונה ארעה כשהתובע נמצא בעצם בין רכבו של הנתבע לבין הג'יפ, אם אכן כך ארע, קשה להעלות על הדעת שנהגת הג'יפ לא היתה עוצרת גם היא את רכבה ומבררת מה ארע במיוחד נוכח העובדה שדובר היה בפגיעה די רצינית שעה שחלון המונית התנפץ.

גם תיאור התאונה כשלעצמו אינו מתיישב עם ההגיון ומתווה הדרך, לא ברור כיצד יכל התובע להעלות על דעתו לעבור בין רכבו של הנתבע לבין רכב הג'יפ, כאשר מדובר בשני רכבים גדולים יחסית, ורכבו של הנתבע נמצא באמצע הכביש וחוסם אותו. טענת הנתבע כי יכול להיות שהתובע לא ראה את הג'יפ, אף היא אינה הגיונית, גם אם אצא מתוך הנחה, כי רכבו של הנתבע הוא גבוה יחסית, עדיין הנתבע היה רואה את רכב הג'יפ.

לעומת עדותו של הנתבע בבית המשפט שהייתה עדות כבושה, עדותו של התובע והעדות שהעידו מטעמו הייתה קוהרנטית ואמינה. הזהרתי את עצמי כי מדובר בבני משפחה אחת, יחד עם זאת, נראה היה, כי הם מספרים את אשר ארע ואין מדובר בגירסה שהומצאה. מדובר בשלושה אנשים מבוגרים, נורמטיביים, וקשה להניח כי היו מתאמים גירסה שקרית ביניהם וקושרים קשר לספר גירסה זו מעל דוכן העדים. הן התובע והן העדות מטעמו סיפרו כי ראו את רכבו של הנתבע חונה במקום, שלושתם סיפרו כי הכביש היה ריק וכי לא היה כל ג'יפ חונה, ושלושתם סיפרו כי כאשר עבר התובע עם המונית את רכבו של הנתבע שחנה ארעה התאונה, שעה שרכבו התובע נשאר במסלולו. הגב' אייבזו בתיה שישבה מאחור, אף הספיקה לראות את רכבו של הנתבע זז ממקומו. תאור התובע למהלך התאונה מתיישב עם הנזקים שעה שהנתבע יצא באלכסון עם רכבו ולפיכך נפגע רק בפינה אחת, תוך שהוא מועך את הצד השמאלי ברכבו של נהג המונית.

לפיכך, אני קובעת, כי הנתבע אחראי לקרות התאונה. בנסיבות העניין, לא ראיתי לייחס אשם תורם ו/או רשלנות תורמת לתובע, שכן לפי גירסתו אותה קיבלתי כמהימנה, הנתבע עמד עם רכבו במקום אסור, ויצא באופן מפתיע מהחניה ובלא לבדוק את תנאי הדרך, באופן שהתובע לא יכל לצפות ולא היה צריך לצפות את מעשיו. הלכה למעשה רק לאחר שהתובע עבר עם החלק הקדמי של רכבו את רכבו של הנתבע ארעה הפגיעה. משכך, הנתבע אחראי ב- 100% לקרות התאונה ולפיכך נותר לקבוע את שיעור הנזק.

שיעור הנזק

בכתב תביעתו תבע התובע את הנזקים הבאים: השתתפות עצמית 2,452 ₪, כינון 413 ₪, בלאי 264 ₪, מדבקות מונית 60 ₪, ירידת ערך 2.5% - 3,645 ₪, ימי עמידה (6) 1,800 ₪.

לצורך הוכחת נזקיו, צרף התובע חוות דעת שמאי לכתב תביעתו, שלא נחקר. בסיכום חוות דעתו מיום 3/3/2011, חוות דעת שהופנתה לחברת הביטוח, עולה כי הנזקים הם כדלקמן: סה"כ הנזק היה 14,487.58 ₪, מסכום זה הופחתו בלאי 264.33, 2,452 השתתפות עצמית, 413 השבה לקדמותו, ומכאן שחברת הביטוח אישורה לתשלום סכום של 11,358.15 ₪.

באותו מסמך, בסעיף ירידת ערך: נקבע כי "בבדיקתנו לא מצאנו כי נגרמה לרכב ירידת ערך בעקבות הארוע שבנדון והתיקון שבוצע".