פסק דין
תביעה כספית מיום 9.11.09 לתשלום סך של 10,345 ₪, תמורת סחורה שסופקה.
התובע, בעליו של עסק בשם 'ממתקי הצפון', טוען כי בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה היה הנתבע לקוחו ורכש סחורה עבור עסקו בשם 'מרכולית הנביאים' בחיפה. תמורת הסחורה לא שולמה במלואה ונותר חוב כספי של 9,939 ₪ בערכי קרן, סכום המעוגן בחשבוניות שהונפקו לתאריכים שונים בין 2.10.08 לבין 19.5.09. שיקים המשוכים ע"י צדדי ג' אשר נמסרו לתובע לא כובדו. מכאן התביעה.
לכתב התביעה צורפו כנספחים העתקים צילומיים של שש חשבוניות, דו"ח כרטסת הנהלת חשבונות, העתק צילומי של שני שיקים אשר לא כובדו: מספר 10075 משוך על בנק הפועלים סניף טירת הכרמל מחשבונה של אנסטסיה סווטלנה ע"ס 5,660 ₪ ז.פ 5.6.09, מספר 1510049 משוך על בנק מזרחי טפחות סניף קריון קרית ביאליק מחשבונו של שי קובס ע"ס 3,500 ₪ ז.פ. 9.4.09, טבלת חישובי הצמדה וריבית.
הנתבע מתגונן בטענה עיקרית של העדר יריבות. לטענתו הוא לא הפעיל מעולם עסק של מרכולית ברח' הנביאים בחיפה. אומנם נפתח עסק של מרכולית אשר הופעל תחת הכותר של עוסק מורשה בציון מספר תעודת זהות שלו, אולם העסק נוהל לכל דבר ועניין ע"י חתנו שי קובס ובאחריותו הבלעדית. הנתבע לא התקשר עם התובע בקשר עסקי בכל צורה שהיא, איננו מכיר את התובע וממילא לא רכש דבר מן התובע ועל כן איננו חייב בתשלום. התובע אף לא פנה אליו, עובר להגשת התביעה בדרישה לתשלום החוב, מטעמים מובנים, שכן הקשרים העסקיים התקיימו אך ורק בין התובע לבין שי קובס.
הנתבע מבקש להדגיש כי לתובע ולחתנו שי קובס היו גם בעבר קשרים מסחריים וגם בעבר שיקים שמסר שי קובס לתובע לא כובדו. התובע בחר להמשיך בקשרים העסקיים עם שי קובס למרות הסיכון הכרוך בכך אותו נטל על עצמו ביודעין.
חשבונות התובע מוכחשים והנתבע מוצא בחשבונות אלה פגמים שונים, לא כל התשלומים באים לידי ביטוי בכרטסת.
מטעם התובע העידו, מלבד התובע, הסוכן מר טוויזר יצחק, הנהג ומחלק הסחורה מר שוקרון שלמה והנהג ומחלק הסחורה מר חאלד עג'ם. הנתבע העיד ומסר את גרסתו ולא זימן עדים נוספים.
התובע פירט את נוהל ההתקשרות ואת תנאי האשראי והכחיש כי היו לו קשרים עסקיים בעבר עם שי קובס. התובע הוסיף והסביר כי ההתקשרות עם הנתבע לא הופסקה מיד כשהתגלעו קשיים בגביית החוב, זאת על מנת לנסות להמשיך במערכת היחסים העסקית בתקווה שהחוב ישולם.
הסוכן מר טוויזר יצחק הסביר כי הוא לא היה הסוכן בעת פתיחת כרטיס הלקוח. בראשית ההתקשרות העסקית עבד בשירות התובע סוכן אחר בשם מוטי. בנסיבות אלה אין העד יודע כיצד החלה מערכת היחסים העסקית בין התובע לבין בעל העסק 'מרכולית הנביאים'. העד אישר כי את המרכולית ניהל שי קובס, הוא זה שביצע את ההזמנות ונהג לשלם בשיקים של לקוחות. עד זה התחיל לעבוד כסוכן בסוף 2008.
הנהג מר שוקרון שלמה העיד כי איננו מכיר כלל את הנתבע והסחורה סופקה בפועל לבית העסק אשר נוהל ע"י שי קובס.
הנהג מר חאלד עג'ם העיד אף הוא שאת הסחורה סיפק לשי קובס והסביר כי איננו מכיר את הנתבע.
הנתבע העיד והסביר כי על אף שכלפי רשויות המס וכלפי המשכיר של המקום שבו התנהלה המרכולית, נרשם העסק על שמו, הרי זה מכיוון שרצה לסייע לחתנו ולבתו כאשר בפועל שי קובס חתנו הוא זה אשר ניהל את העסק והיה אחראי להזמנות ולתשלומים. מלבד הרישום ע"ש הנתבע לא הייתה לו כל מעורבות בניהול העסק. הוא לא היה במקום ולא היה לו כל קשר עם התובע. לחתן שי קובס היה קשרים עסקיים בעבר עם התובע ונותרו חובות עוד משנת 2007. כאשר שקע שי קובס בחובות וברח, נסגר העסק. הנתבע שילם חובות לשלטונות המס ונותר החוב ל'ממתקי הצפון', חוב שיש לגבותו משי קובס.
בכתב סיכומיו טוען התובע שעל הנתבע לשלם את החוב המצטבר שכן אין חולק כי המרכולית רשומה ע"ש הנתבע כעוסק מורשה אל מול רשויות המס והמקום הושכר לצורך ניהול העסק לנתבע. גם אם אישר הנתבע לחתנו שי קובס לנהל את העסק הרי כלפי כולי עלמא, לרבות כלפי התובע, הוצג העסק כעסקו של הנתבע אשר שילם בפועל את החיובים המוטלים על העסק לרשויות המס ולמשכיר. החוב לתובע איננו שונה במובן זה מכל חוב אחר אותו חייב הנתבע לשלם כבעליו הרשמי של העסק. מעמדו של שי קובס במרכולית היה מעמד של שלוח לצורך הניהול בפועל, יחסי שליחות אשר נוצרו מכוח מצג אשר יצר הנתבע כלפי התובע. החובות שנוצרו כתוצאה מפעילותו של שי קובס השלוח הם חובות שתשלומם מוטל על השולח וזאת מכוח הוראת סעיף 2 לחוק השליחות תשכ"ה 1965. היקף החוב הוכח כדבעי ועל כן יש לחייב את הנתבע בתשלומו.
הנתבע בסיכומיו מבקש לדחות התביעה בהעדר יריבות. מתברר לאחר שנשמעו הראיות כי איש מן העדים, לרבות התובע עצמו, איננו מכיר את הנתבע, היחסים העסקיים התקיימו כולם אל מול שי קובס ובמובן זה הוכחה כנכונה גרסתו של הנתבע. התובע בעדותו הסביר את נוהל ההתקשרות הראשוני עם הלקוח וניתן היה לצפות שאם כטענתו, יציג את טופס פתיחת כרטיס הלקוח על מנת להוכיח שההתקשרות הראשונית נעשתה עם הנתבע. המסמך הזה לא הוצג וגם בכך יש למצוא תמיכה לגרסת הנתבע. לא זו בלבד אלא שגם הסוכן 'מוטי' שבאמצעותו נקשרו לכאורה היחסים העסקיים בין התובע לבין הגורם האחראי מטעם 'מרכולית הנביאים', לא זומן לעדות. בנסיבות אלה לא הוכיח התובע את מרכיבי עילת התביעה ובפרט בשאלת היריבות. הנתבע מוסיף וטוען שיש תימוכין גם לעמדתו לפיה מערכת היחסים העסקית שבין התובע לבין שי קובס במרכולית הנביאים הינה המשך למערכת היחסים העסקית בין התובע לבין שי קובס אשר קדמה לתקופת הפעילות במרכולית ולעניין זה מפנה הנתבע לנספח א' לכתב ההגנה העתק צילומי של שיק מס' 10524 משוך מחשבונו של שי קובס על בנק הפועלים סניף 713 עכו ע"ס 10630 ₪ ז.פ. 10.11.07 לפקודת 'ממתקי הצפון' השיק לא כובד וחזר בציון "מוגבל".
מעיון בכרטסת התובע עולה כי כבר בתחילתה של מערכת היחסים העסקית החדשה התגלעו קשיים בגביית חובות משי קובס ולמרות זאת המשיך התובע לספק סחורה לשי קובס. התנהלות זו של התובע נגועה ברשלנות חמורה שכן על סמך ההיכרות הקודמת והמחדלים המתמשכים מצד שי קובס בעניין תשלום חובות, חייב היה התובע להפסיק לאלתר את ההתקשרות העסקית.
העובדה שהנתבע רשום כעוסק מורשה לצורך תפעולה של המרכולית איננה מעלה ואיננה מורידה בשאלת היריבות ובנסיבות דנן כמפורט לעיל.
לבד מכך התברר שכרטסת הנהלת החשבונות של התובע איננה משקפת יתרות נכונות – להוכחת אספקת הסחורה הגיש התובע תצהירים של שלושה נהגים ושל הסוכן יצחק טוויזר. המצהיר אוסיפוב יצחק אשר אמור היה להעיד על אספקת סחורה בסך 1,973 ₪ עפ"י חשבונית לא התייצב לעדות ועל כן יש להתעלם מתצהירו. העד שוקרון שלמה העיד לגבי שתי חשבוניות, האחת ע"ס 1,166 ₪ והשניה ע"ס 2,488 ₪. לתצהירי הנהגים צורפו 'דפי דרך' אשר אמורים לשקף את מסלול אספקת הסחורה. על דף הדרך נספח ב' מצוין כי ניתן שיק ע"ס 2,500 ₪ שאין לו ביטוי בכרטסת.
העד עג'ם חאלד העיד אף הוא בקשר לשתי חשבוניות. על דרך הדרך נרשם "שיק + מזומן 1,288 ₪." גם סכום זה לא זוכה בכרטסת. מכאן שאין לייחס אמינות לכרטסת התובע. מכל הנימוקים הנ"ל דין התביעה להידחות.
לאחר שבחנתי טיעוני הצדדים, אני דוחה התביעה בתיק זה. לגרסת הנתבע לפיה לא התקיימו יחסים עסקיים בינו לבין התובע ואין ולא היה קשר חוזי ביניהם, תימוכין מצידי צדדים ומנגד לא הצליח התובע להוכיח כי נקשר הסכם בינו לבין הנתבע במסגרתו סיפק לנתבע סחורה בעסק בשם 'מרכולית הנביאים', סחורה אשר את תמורתה התחייב הנתבע לשלם.