איטח בוהן מרגלית נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת"ד

פסק דין

תביעה לפיצוי בגין נזק גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 [להלן - "החוק"]. הדיון פוצל וכעת נדונה שאלת החבות בלבד.

רקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

ביום 15.2.04, פונתה התובעת, המכונה גם "מרסדס", על ידי אמבולנס מד"א, מרח' הגדוד העברי באשדוד, לבית החולים ברזילי. דו"ח הפינוי לא הוגש עקב התנגדות ב"כ התובעת, אך היא מאשרת כי נרשם בו שהחליקה, נפלה ונחבלה בידה.

בתעודת חדר מיון של בית החולים מאותו יום נרשם "לדבריה החליקה ונפלה ונחבלה בשורש כף יד ימין. כאבי גב ועצם הזנב". כבר בחדר מיון מאובחן שבר בשורש כף יד ימין והיד גובסה.

ביום 18.2.04 מסרה התובעת למשטרת ישראל הודעה על תאונת דרכים עם נפגעים. לדבריה נגרמו נזקיה כתוצאה מפגיעת רכב פורד בצבע חום, נהוג על ידי נהג צעיר. הרכב פגע בה ברגלה הימנית, היא החליקה, שברה את כף ידה הימנית ונחבלה בעצם הזנב. הנהג המשיך בנסיעתו, היא לא רשמה את מספר הרכב ולא ידועה לה זהותו. אמבולנס מד"א שהוזמן למקום על ידי עובר אורח, פינה אותה לבית החולים [להלן – "התאונה"].

ביום 22.2.04 פנתה התובעת בשנית לחדר מיון בבית החולים ואז נרשם מפיה: "לדבריה הייתה מעורבת בת"ד כהולכת רגל ב – 15/2/04, עקב שבר בשורש כף יד ימין ... מתלוננת על כאבים".

מספר חודשים לאחר מכן פרסמה התובעת מודעה במקומון האשדודי ובה ביקשה מ"כל מי שראה והיה במקום להתקשר ..." למספר הטלפון הנייד שלה. לטענתה, יצרו איתה קשר מגי תירם [להלן – "מגי", המכנה עצמה גם "גלי"] ויעל ווקוט [להלן – "יעל"], הציגו עצמן כמזדמנות לזירת התאונה והסכימו לאשש את גרסתה.

בהמשך הכינה מגי הודעה כתובה ובה גרסתה [להלן – "ההודעה הכתובה"]. מגי כתבה כי קראה את המודעה במקומון כאשר ביקרה את אחיה באשדוד, כי מגי ויעל נסעו בעת התאונה ברכב אחר וראו כיצד חוצה התובעת את הכביש ונפגעת מרכב חום "פגע בה וברח". על כן לפי הנאמר, התקשרה מגי אל התובעת על מנת לפגוש בה ולמסור לה עדות [להלן – "הגרסה הראשונה"].

התובעת דרשה מקרנית לפצותה על נזקיה בהיות התאונה "תאונת דרכים" ובהיות "הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע" כמשמעות הדבר בסעיף 12 [א] [1] לחוק. קרנית שלחה אל התובעת חוקר שהקליט אותה. התובעת סירבה בעצת עורך דינה לשוחח עם החוקר. קרנית התרשמה, לאחר תחקור אחיה של התובעת, שלמה ויעקב אלאלוף וכן אחיינה ערן, בנו של יעקב, כי התובעת לא נפגעה בתאונה כמתואר, כי אין מדובר בתאונת דרכים בכלל ודחתה את דרישתה. על כן הוגשה התביעה שלפניי.

במהלך המשפט אפשרתי לצדדים לפרוס יריעה עובדתית רחבה, חלק מהעדים העידו פעמיים לרבות כעדי הזמה. הדברים יפורטו בהמשך לפי הצורך. אך העיקר: מגי העידה בעדותה הראשונה מיום 25.5.06 לפי הגרסה הראשונה. ואולם ב - 6.11.07 ואילך, הודתה בפני חוקר של קרנית, ינאי זוהר [להלן – "החוקר ינאי"] וב"כ קרנית עו"ד זוכוביצקי, כי הגרסה הראשונה שקרית וכי היא ויעל כלל לא היו עדות לתאונה. [להלן – "הגרסה השנייה"]. משאפשרתי את העדתה בשנית, חזרה בה מגי מגרסתה השנייה, טענה כי זו גרסה שקרית והגרסה האמיתית והנכונה היא הגרסה הראשונה. בין לבין התלוננה מגי במשטרה על כי התובעת מאיימת עליה וכי היו חברות עד שמגי סירבה להעיד בבית המשפט על התאונה, לטובת התובעת.

ייאמר כבר עתה, במהלך המשפט עלו שני עניינים להם הקדישו הצדדים זמן רב ובסופו של יום, אין בהם כדי להשליך על פסק הדין: עניין אחד הוא סכסוך משפחתי בין התובעת ואחיה דניאל אלאלוף מצד אחד לבין אחיה שלמה ויעקב אלאלוף ואחיינה ערן אלאלוף, בנו של שלמה [להלן – "דניאל", "שלמה", "יעקב" ו – "ערן"] מצד שני, בקשר למעבר אמם המנוחה להתגורר עם התובעת במקום עם שלמה עימו גרה עד אז. הסכסוך עורר אצל כל אלה, שהעידו גם במשפט, מי לטובת התובעת ומי לטובת קרנית, אמוציות עמוקות. אף אחד מכל אלה, לא היה עד לתאונה אם כי כל אחד מהם, לפי ה"צד" שלו בסכסוך, מסר כי התובעת אמרה לו שאכן הייתה תאונה לגרסתה, או ששללה תאונה כאמור. עניין שני הוא התנהלות חוקר מטעם קרנית, ששמו לפי התובעת "ירון לירון". לטענת התובעת הגיע אותו חוקר לביתה ומשסירבה בעצת עורך דינה לשוחח עמו על התאונה, איים עליה בלשון גסה והטיח בה כי היא "תופרת תיק". על כך התלוננה התובעת במשרד המשפטים. בתגובה נמסר לה כי לא אותר ברישומי המשרד חוקר כאמור. קרנית מכחישה טענה זו ומפנה לתמלולי שיחות של התובעת עם חוקר אחר, שאינם כוללים את המיוחס לחוקר. ממצאיי להלן מבוססים אך ורק על עדויות התובעת ומגי, שהיו כביכול עדות ראייה יחידות שהגיעו בית המשפט להעיד על התאונה.

המחלוקת

המחלוקת הינה אחת ויחידה: האם נפגעה התובעת מרכב, קרי, האם נפגעה בתאונת דרכים אם לאו. יובהר, ככל שיימצא כי התובעת נפגעה פגיעה ראשונית מרכב בו נעשה "שימוש" על פי חוק וכתוצאה מכך מעדה ונחבטה בכביש או במדרכה – הרי מדובר בתאונת דרכים. ואולם אם נחבלה התובעת ללא מעורבות רכב – אין מדובר בתאונת דרכים.

המסכת הראייתית

מטעם התובעת העידו היא עצמה [פעמיים], מגי [פעמיים] ואחיה דניאל אלאלוף. יעל זומנה אך לא הגיעה להעיד.

מטעם קרנית העידו שלמה, יעקב, ערן וכן החוקר ינאי.

כן הוגשו מסמכים שונים, לרבות מפת אשדוד, תעודות חדרי מיון מתאונות אחרות של התובעת, תמלולים וקלטות של שיחות העדים עם חוקר קרנית.

דיון

לחוק ובפרט להקמת קרנית מטרה סוציאלית דומיננטית: הגנה על הנפגע התמים שאין באפשרותו לתבוע פיצוי מאת הנהג הפוגע. המצב הקלאסי בו מפצה קרנית את הנפגע בתאונת דרכים הוא תאונות "פגע וברח" בו לא ניתן לאתר את הנוהג וכתוצאה מכך אף לא את המבטחת שלו [ראו לאחרונה רע"א 3909/08 + רע"א 5132/08, קרנית נ' קורן ודנוך].