איזק נ' מאוחדת ואח'

החלטה

לפניי בקשת הנתבעים לעכב את מינויו של מומחה מטעם בית המשפט כדי לאפשר לנתבעים להגיש חוות דעת מטעמם.

ביום 4.1.12 ניתנה החלטתי לפיה ניתן לתובעת פטור מהגשת חוות דעת רפואית והוחלט על מינוי מומחה מטעם בית המשפט. עד כה מונו שני מומחים אשר מינוים בוטל מסיבות שונות. הבקשה הוגשה בטרם נקבעה זהותו של מומחה נוסף.

לטענת הנתבעים, משהחליט בית המשפט על מתן פטור לתובעת מהגשת חוות דעת רפואית ומינוי מומחה רפואי מטעמו, מן הדין ומן הצדק כי בית המשפט יאזן זאת בכך שיאפשר לנתבעים להציג את גרסתם בפני המומחה מטעם בית המשפט באמצעות חוות דעת מטעמם.

התובעת מתנגדת לבקשה. לטענת התובעת התנגדו כל הנתבעים לבקשתה לפטור מצירוף חוות דעת רפואית, אולם כלל לא ביקשו להמציא חוות דעת מטעמם היה ותתקבל הבקשה. עוד לטענתה לא ניתן שום הסבר מדוע המתינו הנתבעים עד עתה להגשת הבקשה.

עוד לטענת התובעת, אותם נתבעים אשר כעת כללי הצדק וקיום הליך משפטי הוגן בגרונם הם אלו שהתנגדו בצורה נחרצת למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט ובכך פגעו באותם כללים עצמם.

התובעת אף מפנה להחלטתי בעניין מינוי המומחה, בה נאמר כי "מינוי המומחה מטעם בית המשפט אף לא יפגע בזכות הנתבעים להגיש לביהמ"ש חוות דעת מטעמם, אם יחפצו לעשות כן, לאחר שתתקבל חוות דעת מומחה בית המשפט". לטענת התובעת, היה וסברו הנתבעים כי נפלה שגגה בהחלטה הנ"ל ויש לאפשר להם לערוך לתובעת בדיקה רפואית על ידי מומחים מטעמם לפני שתיבדק על ידי המומחה מטעם בית המשפט, היה עליהם להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ובין היתר לנמק מדוע השתהו בהגשת הבקשה דנן.

אני נעתרת לבקשת הנתבעים להגיש חוות דעת מטעמם בטרם תיקבע זהות המומחה מטעם בית המשפט. בימים אלה ניתנה החלטת בית המשפט העליון ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון אייזנבך (טרם פורסם, 8.5.12) ממנה משתמע כי לנתבע זכות להגיש חוות דעת מטעמו בטרם ימונה המומחה.

באותה החלטה, בסוקרו את השיקולים למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית לתובע, ציין בית המשפט כי אין לראות במתן פטור מחוות דעת רפואית ומינוי מומחה מטעם בית המשפט מהלך "חד צדדי" לטובת התובע, שכן "בדרך כלל יש גם לאפשר לנתבע להגיש תחילה חוות דעת מטעמו, בטרם ימנה בית המשפט את המומחה. במצב זה לנתבע יהיה יתרון על פני התובע, שכן בידו חוות דעת שעשויה לשכנע את המומחה שיתמנה על-ידי בית המשפט או להשפיע עליו".

אשר לטענה המתייחסת לאמור בהחלטתי, אין מדובר אלא באמירת אגב, שאין בה כדי להוות הכרעה לגבי המועד בו רשאים הנתבעים להגיש חוות דעת מטעמם. במועד בו ניתנה ההחלטה על מינוי המומחה טרם הביעו הנתבעים את רצונם לבדוק את התובעת על ידי מומחה מטעמם קודם לבדיקתה על ידי מומחה בית המשפט, ולפיכך לא נערך בסוגיה זו דיון לגופו של עניין ואין מניעה לדון בה עתה לגופה.

מכל מקום, אף אילו דובר בהכרעה מחייבת, רשאי בית-המשפט לחזור בו מהחלטת ביניים אם התברר לו כי נתן החלטה מוטעית (ראו ע"א 9396/00 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' זנגי, פ"ד נה(3) 537 (2001); רע"א 4015/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505 (2002)). כך במיוחד בנסיבות בהן לא נשמעו עובר להחלטה הראשונה עמדות הצדדים ולא נערך דיון לגופו של עניין (השוו רע"א (מחוזי י-ם) 29338-04-11 טאול כהן נ' כל בו לחקלאי בע"מ (פורסם במאגרים, 2.6.11)).

אכן, מן הראוי היה כי הנתבעים יודיעו במועד מוקדם יותר על רצונם להגיש חוות דעת מטעמם קודם להגשת חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ולא ימתינו עד לאחר ההחלטה על מינויו. עם זאת, בנסיבות העניין לא צפויה פגיעה של ממש בתובעת כתוצאה מהאיחור בהגשת הבקשה.

אני מקבלת, אפוא, את הבקשה, ומעכבת את מינוי המומחה מטעם בית המשפט.

הנתבעים יגישו עד ליום 9.7.12 חוות דעת מטעמם.

ניתנה היום, י"ז אייר תשע"ב, 09 מאי 2012, בהעדר הצדדים.