איוב ואח' נ' שרות לחקלאי - צדוק בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובעת כנגד הנתבעת, לקבלת פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לה עקב פגיעת רכבה בתאונה מיום 23.07.09, שבה היו מעורבים רכבי הצדדים.

במועדים הרלבנטיים לתאונה, התובעת הייתה הבעלים והנהגת ברכב מסוג מיצובישי, מ.ר 9458702 (להלן: "הרכב"), והנתבעת הייתה הבעלים של רכב משאית מסוג דאף-הולנד, מ.ר 2037751 (להלן: "המשאית").

לטענת התובעת, ביום התאונה, בסמוך לשעה 15:00, ובהגיעה לצומת צ'יק פוסט בחיפה, היא עצרה ברמזור אדום בנתיב נסיעתה בנתיב הימני, ומשהתחלף הרמזור לירוק החלה בנסיעה, כשלפתע רכבה נפגע מהמשאית, שסטתה מהנתיב האמצעי לנתיב נסיעת רכב התובעת.

הנתבעת כפרה בטענות התובעת ואף הגישה כתב תביעה שכנגד וטענה, כי המשאית נסעה בנתיב השני מימין והחלה להשתלב בזהירות לנתיב הכי ימני בכביש על מנת להמשיך בנסיעתה ימינה בצומת הבאה, אך לפתע, רכב התובעת יצא מחניה בצד ימין של הכביש, התפרץ אל הכביש בחוסר זהירות, וחסם את נתיב נסיעתה של המשאית. כתוצאה מכך ארעה ההתנגשות.

לישיבת ההוכחות שהייתה קבועה בתיק התייצבו עדי התובעת, אך נהג המשאית לא התייצב חרף זימונו כדין. בנסיבות, נשמעו עדי התובעת, והוריתי על קביעת מועד נוסף לשמיעת נהג המשאית. ישיבה זו נדחתה שוב משלא ניתן היה לדעת, נכון למועד הדיון, שמא נהג המשאית קיבל את הזימון לידיו אם לאו. לא זו אף זו: באותה ישיבה התברר כי בהודעת הנתבעת המקורית נפלה טעות בפרטי נהג המשאית, ולכן, הוריתי על זימון העד בהתאם לפרטים הנכונים שנמסרו על ידי בא הנתבעת.

בישיבת ההוכחות שנקבעה לחודש יוני 2010, התייצב קצין הבטיחות אצל הנתבעת בלבד, ואילו נהג המשאית לא טרח להתייצב אף לישיבה השלישית, חרף קבלת הזימון כדין. עדותו של קצין הבטיחות, שהתייחסה בעיקר לעניין הנזק שנגרם למשאית נשמעה באותה ישיבה, והוצאתי כנגד נהג המשאית צו הבאה וקבעתי מועד נוסף להמשך שמיעת ההוכחות בתיק, וזאת ליום 05.09.11.

במועד ישיבת ההוכחות שנקבעה לשמיעת נהג המשאית ליום 05.09.10, לא ניתן היה לעמוד על תוצאות צו ההבאה, ולכן דחיתי את הדיון למועד נוסף, ליום 31.10.09, תוך מתן צו הבאה חדש.

ושוב, ועד לישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 31.10.11, לא התקבל אישור כלשהו המלמד על מצב ביצוע צו ההבאה האחרון שיצא, אך בינתיים התקבל בתיק בית המשפט עותק האישור הקודם, ולפיו, העד לא אותר.

בנסיבות, שוכנעתי כי נהג המשאית אינו מעוניין להתייצב למתן עדותו בבית המשפט, ולכן לא נעתרת לבקשת דחייה נוספת.

אקדים ואציין, כי התנהלות הנתבעת ובזבוז זמנו של בא כוח התובעת, תבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.

לא זו אף זו: התנהלות הנתבעת גרמה לבזבוז זמן שיפוט יקר, אך לפנים משורת הדין בלבד, ובהתחשב בטענתה אודות אי שליטתה על העד נהג המשאית, אמנע מחיובה בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

בבסיס הראיות עומדת עדותה של התובעת. עדותה של התובעת מקובלת עלי במלואה. עדותה של התובעת יצרה עלי רושם אמין ומהימן. עדותה של התובעת הייתה אחידה, וקוהרנטית. עדותה של התובעת מתיישבת עם היגיון הדברים ועם מוקדי הנזקים ברכבים. רכבה של התובעת נפגע בדלת הקדמית שמאלית, והמשאית נפגעה בחלק הימני קדמי; מגן קדמי, בית מדרגה עליון (גדול), מסגרת פנסים ימנית, המשך דלת ימנית.

עדותה של התובעת אף נתמכה בעדות חברתה, הגב' רינה נח'לה, שיצרה עלי רושם אמין אף היא.

בעדותן בפניי, שתי העדות מטעם התביעה חזרו על הגרסה שבכתב התביעה ובתצהיריהן. גרסה זו לא נסתרה במהלך חקירתן בחקירה נגדית.

כאמור לעיל, ועל מנת שלא לקפח את זכויותיה של הנתבעת לניהול הליך הוגן ועל מנת לאפשר לה להביא את כלל העדים מטעמה, נעתרתי מספר פעמים לדחיית מועד הדיון על מנת לאפשר לנהג המשאית להתייצב לדיון, אך ללא הועיל.

בנסיבות, ברי כי גרסת הנתבעת בדבר תיאור נסיבות התאונה, כפי שנטענו בכתב הגנתה ובכתב התביעה שכנגד, לא הוכחה כדבעי. מטעם הנתבעת לא הובאה ראיה כלשהי להוכחת טענותיה בדבר נסיבות התאונה. הנתבעת הגישה אך ורק את ראיותיה לעניין הנזקים הנטענים על ידה לצורך התביעה שכנגד.

הנתבעת טענה, כי חרף העובדה שלא הובאה מטעמה כל ראיה לעניין נסיבות התאונה, עדיין יש לדחות את התביעה. לטענתה, מצב הרכבים כפי שמשתקף בתמונות שבמוצג נ/1, תומך בגרסת הנתבעת, שלפיה, התובעת יצאה מחניה בצד ימין. לטענת הנתבעת, עצם סטיית רכב התובעת שמאלה לאחר ההתנגשות, מלמדת על המשך תנועתה שמאלה עת יצא מהחניה שמימין הכביש.

טענה זו אין בידי לקבלה. ראשית כל, וכאמור לעיל, לנתבעת אין גרסה משלא טרח נהג המשאית להתייצב למתן עדות. בנסיבות, טענת הנתבעת הינה בבחינת השערה בלבד. שנית, עיינתי בתמונות, ולדעתי, אין בהן כדי להוות בסיס לקביעת ממצא עובדתי כנטען על ידי הנתבעת. מדובר בסטייה קלה שמאלה שלא ניתן לקבוע, לפי מאזן ההסתברויות, כי מלמדת היא בהכרח על יציאת התובעת מהחניה בצד ימין. לא זו אף זו: טענת הנתבעת בהקשר זה טעונה הוכחה באמצעות חוות דעת מקצועית, שכן, לא ניתן לשלול את השפעתם של הגורמים השונים העלולים להיות רלבנטיים לכיוון סטיית הרכב בעקבות ההתנגשות, כגון: משקל הרכב הפוגע לעומת משקלו של הרכב הנפגע, המהירות בה נסע הרכב הפוגע לעומת המהירות שבה נסע הרכב נפגע, עוצמת ההתנגשות ועוד.