אטיאס נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

התובעת הגישה לנתבע תביעה להכרה בפגיעה הנטענת בכתפה השמאלית ובצווארה כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה.

במכתבו מיום 17.8.09 דחה הנתבע את התביעה, מן הטעם שלא אירעה לתובעת פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (להלן – החוק), הואיל ולא הוכח קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה, אשר גרמו לכאבים הנטענים על ידי התובעת. כנגד כך הוגשה התביעה שבפנינו.

בכתב תביעתה ייחסה התובעת את כאביה בכתף ובצוואר לתנאי עבודתה, כסייעת פדגוגית לחינוך המיוחד בבית ספר "עופר", השייך לעיריית חיפה מזה למעלה מ- 14 שנים, עבודה הכרוכה לטענתה בפעולות חוזרות ונשנות הכוללות הפעלת כח פיזי מדי יום.

בתאריך 2.6.11 נשמעו בפנינו עדויות התובעת וחברתה לעבודה בתקופה מושא התביעה, גב' רבקה ממן, אשר הגישו את עדותם הראשית בתצהיר, ונחקרו בפנינו בחקירה נגדית. בסיום הדיון סיכמו הצדדים בפנינו בעל פה וניתנה לתובעת שהות של 7 ימים נוספים להמצאת אסמכתאות משפטיות התומכות בתביעתה. משחלף המועד והיא לא עשתה כן, ניתן פסק דיננו זה.

עובדות המקרה

התובעת, ילידת 1959, סייעת פדגוגית לחינוך מיוחד במקצועה, הועסקה בתפקיד זה למעלה מ- 14 שנים בבית ספר "עופר" בחיפה, השייך לעיריית חיפה.

לטענת התובעת, היא נדרשה במסגרת תפקידה לעבודה פיזית קשה שכללה, בין היתר, הרמת ילדים בגילאים 9 עד 20; החלפת חיתולים; החזקת הילדים בעת התפרצויות זעם במטרה להרגיעם; שטיפתם; שטיפת ידיהם; מתן עזרה לילדים בעת חיתוך ירקות; ישיבה עם הילדים בשולחן האוכל והשגחה מתמדת עליהם לאורך כל שעות עבודתה, לרבות בזמן השיעורים, עת נדרשה התובעת "להתרוצץ" כלשונה, מילד לילד, במטרה להפסיק את ההפרעות למורה בשיעור.

התובעת ציינה בהודעתה לחוקר הנתבע, כי היא החלה להרגיש בכאבים בשנת 2003 לערך, בעת הרמת אחד הילדים המוגבלים (נ/1, עמ' 2, ש' 14).

התובעת עבדה 5 ימים בשבוע משעה 07:30 עד 17:00 או עד 13:00. התובעת שוקלת כ- 55 ק"ג ובעלת מבנה גוף רזה (ת/1, סע' 16).

הנתבע טען בסיכומיו, כי דין התביעה להידחות כבר בשלב העובדתי, וזאת משלא השכילה התובעת להוכיח תשתית מתאימה ליישום הלכת המיקרוטראומה.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא, כי "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות" (עב"ל 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, 28.7.02, והאסמכתאות שם. להלן – עניין שבח).

עוד נקבע בעניין שבח, כי "יסודות הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה... בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - הארוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת... לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה." (עניין שבח, סעיף 6ב. לפסק-דינו של כב' השופט פליטמן; כן ראה עב"ל 215/03 המוסד לביטוח לאומי - משה קריידלר, 14.10.04; עב"ל שלמה מורדוב – המוסד לביטוח לאומי, 11.3.08).

התנועות שבגינן עשויות להיגרם למבוטח פגיעות "זעירות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו במקום מוגדר בגוף. בנוסף, תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת (עב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי – עובדיה יוסף, פד"ע לו, 213, 13.11.00).

כן נפסק, כי "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, מאמצים קשים לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות, החוזרות ונשנות אין ספור פעמים..." (עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב , ל"ה (2000)).

מן הכלל אל הפרט

בהודעתה לחוקר הנתבע נשאלה התובעת על טיב עבודתה, וכך היתה תשובתה:

"אני מחליפה כאשר צריך, כאשר יש התפרצויות זעם אני צריכה להחזיק אותם, אני צריכה לחבק אותו חזק כדי להרגיע אותו. במהלך הלימודים אני צריכה להיות כל הזמן לידם במהלך השיעור וצריכים לאפשר למורה ללמד ללא בעיות ולכן אני כל הזמן מתרוצצת בין התלמידים כי זה התפקיד שלי. מדובר בילדים שלא יכולים לשבת וללמוד. מדובר בילדים אוטיסטים ואין מצב שאין הפרעות בשיעור." (נ/1, עמ' 1, ש' 7-16).

לשאלת חוקר הנתבע אם נדרשה לבצע פעולות חוזרות ונשנות במסגרת עבודתה, כך השיבה התובעת: "בטח, אני כל הזמן מרימה את הילד, שוטפת אותו, שוטפת להם ידיים עושה איתם הכל, כל הפעולות למשל עכשיו כאשר הגעת אני חתכתי ירקות עם הילד אז אני מחזיקה אתו את הסכין וחותכת יחד איתו" (שם, עמ' 2, ש' 4-9).