אחמד סלימאן נ' עזיה עווידה ואח'

פסק דין

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.עניינה של התובענה שלפנינו, שהוגשה ביום 22.6.05, פינוי הנתבעים מדירת מגורים בקומת קרקע (להלן – הדירה) בבניין דירות משפחתי בבית חנינא החדשה בירושלים, חלקה 2 גוש 30615 (גוש אלאשקרייה מס' 16 לפי מרשם המקרקעין הירדני), השייך למשפחת התובע (להלן – הבניין).

התביעה כוללת גם בקשה למתן היתר לפיצול סעדים.

2.על פי כתב התביעה, הבניין היה שייך בשלמותו למוחמד ג'אבר עלאן יאסין, סבו המנוח של התובע (להלן – הסב המנוח), אשר ביום 6.3.1965 ערך הסכם מתנה לחלוקת נכסיו בין נכדיו, וביניהם התובע (להלן – הסכם המתנה).

3.הנתבעת 1 הינה אלמנתו של הישאם מוחמד עווידה ז"ל (להלן – הישאם), והנתבעים 2 – 4 הינם ילדיהם.

על פי כתב התביעה, בשנת 1966, עוד לפני נישואיו של הישאם לנתבעת 1, שכר אביו המנוח של הישאם, מוחמד עווידה ז"ל, את הדירה מאת סבו ואביו של התובע עבור היאשם כדי שתשמש אותו לכשיתחתן.

הסכם השכירות מיום 15.4.66 צורף כנספח ת/3 לסיכומי התובע (להלן – הסכם השכירות הראשון).

כמו כן, צורפו הסכמי שכירות נוספים – מיום 1.2.75 (להלן – הסכם השכירות השני), וכן מיום 1.4.78 (להלן – הסכם השכירות השלישי).

יצויין, כי על כל ההסכמים האמורים חתום הישאם, אך לטענת התובע לפחות לגבי הסכם השכירות הראשון מדובר בחתימה פורמאלית בלבד של הישאם, שכן ההסכם נערך בין אביו של הישאם לבין סבו ואביו של התובע.

התובע מודה כי עד לנישואיו של הישאם עם הנתבעת 1 בשנת 1970 התגורר הישאם בדירה עם הוריו, ולאחר נישואיו נכנסה לדירה הנתבעת 1 ושם נולדו גם הנתבעים 2 עד 4.

לאחר פטירתו של הישאם, נותרו הנתבעים בדירה ולא פונו, לטענת התובע, מאחר והנתבעים 4 – 2 היו באותה עת קטינים.

4.התובע טוען כי, מדובר בשכירות בלתי מוגנת והנתבעים משלמים בשנים האחרונות בסכום של 19 דינאר ירדני לחודש, כאשר מספר חודשים לפני הגשת התביעה חדלו לשלם דמי שכירות.

לטענת התובע, הבניין כולו בשימוש בני משפחתו, לאחר שפונו כל השוכרים ששכרו חלקים ממנו, למעט הנתבעים.

לטענתו, הדירה נחוצה לו ולבני משפחתו, ואין הם רוצים עוד בהשכרתה, ובפרט לאחר שהנתבעים 2 ו-4 כבר בגרו והתובע אינו מחויב להפעיל כלפיהם מידת רחמים כאשר ביכולתם להסדיר לעצמם דיור חלופי, כפי שעשה הנתבע 3 עוד בשנת 2005 ולכן התביעה נגדו התקבלה בפסק דין חלקי מיום 3.9.09.

5.הואיל והנתבעים העלו טענות לגבי אמיתותו של הסכם השכירות הראשון, ולטענתם מדובר בשכירות מוגנת ולא בשכירות בלתי מוגנת כטענת התובע – מונה ביום 1.5.07 מומחה מטעם בית המשפט, הגרפולוג אמנון בצלאלי, לצורך מתן חוות דעת לגבי הסכם השכירות הראשון, וזאת לאחר שמומחית קודמת, הגב' רומה אבישי שמונתה ביום 1.5.06, התפטרה מתפקידה עקב אי שיתוף פעולה עמה מצד הנתבעים, ואשר בשל כך הוטלו עליהם הוצאות בסכום של 2000 ₪, ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך.

6.הואיל וחל עיכוב מצד התובע בהעברת המסמכים המקוריים למומחה – הוגשה חוות דעתו של המומחה רק ביום 30.4.08.

תצהירי עדות ראשית מטעם התובע הוגשו ביום 7.10.08, ותצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים הוגשו ביום 29.12.08.

7.ההוכחות בתיק זה התקיימו ביום 2.4.09 וביום 3.9.09, וכן נקבע דיון נוסף ליום 19.10.09.

הואיל והתובע לא התייצב לדיון האמור – ניתן פסק דין הדוחה את התביעה (להלן – פסק הדין).