אזולאי ואח' נ' פרקש ואח'

פסק דין

ביום 23.4.06 בשעה 12:50 אירעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה") בין מונית מסוג סקודה אוקטביה (להלן: "המונית") לבין רכב מסוג פיאט אונו (להלן: "הפיאט").

התאונה הובילה למספר התדיינויות הן במישור הפלילי הן במישור האזרחי.

תביעה זו הינה תביעת שיבוב של מבטחת המונית אשר פיצתה את מבוטחה - התובע 1 (להלן: "נהג המונית"), וכן תביעת הפסדים של נהג המונית.

טענות התובעים

לטענת התובעים, במועד התאונה נסעה המונית בשדרות ההסתדרות בחיפה, מכיוון חיפה לכיוון עכו, בסמוך לצומת משטרת זבולון. בקטע כביש זה ישנם ארבעה נתיבים. נהג המונית נסע בנתיב השלישי מימין, כאשר משמאלו נתיב נוסף ממנו ניתן לפנות שמאלה. באותה עת נסע רכב הפיאט באחד הנתיבים המצויים מימין לנתיב בו נסעה המונית.

לפתע, סטה הפיאט שמאלה וחצה את נתיב נסיעתה של המונית, בנסיעה אל עבר הנתיב השמאלי ביותר (ממנו ניתן לפנות שמאלה אל רח' בן-צבי). נהג המונית בלם בלימת חירום ואף סטה שמאלה בחדות, אך לא הצליח למנוע התנגשות. המונית פגעה, באמצעות חלקה הימני הקדמי, בדופן שמאל של הפיאט, ולאחר מכן נעצרו הרכבים על אי-תנועה בצד שמאל, שעליו חומה וגדר, המפריד בין הנתיבים בכיוון נסיעתם לבין נתיבי הנסיעה בכיוון הנגדי.

לטענת התובעים, מן החומר שבידם עולה כי מי שנהג בפיאט היה הנתבע 1, מר עמית פרקש (להלן: "עמית"). עמית נהג בפיאט אף שלא היה לו רשיון נהיגה, וכאשר לפיאט לא היה ביטוח חובה.

לטענת התובעים, רכב הפיאט מצוי היה בבעלות הנתבע 2, מר ניר אדרעי (להלן: "ניר"). ניר מסר את הרכב מרצונו החופשי לידי עמית, שהיה אז חברו, והתיר לעמית את השימוש בו.

לטענת התובעים, מן החומר שבידם עולה כי לאחר התאונה מסרו עמית וניר למשטרה מידע כוזב לפיו מי שנהג בפיאט היה ניר, כאשר עמית ישב לצדו במושב הקדמי הימני. רק בשלב מאוחר יותר, ולאחר שבידי המשטרה הצטברו ראיות לכך שמדובר בגרסה כוזבת, חזר בו ניר מגרסה זו ומסר כי עמית הוא זה שנהג בפיאט. עמית, לעומת זאת, המשיך לדבוק בגרסה הכוזבת לפיה ניר הוא שנהג בפיאט.

בעקבות הגרסה הכוזבת שמסרו, ננקטו כנגד עמית וניר הליכים פליליים. הוגש כתב אישום אשר ייחס לשניהם, בין השאר, עבירות של מסירת הודעה כוזבת ושיבוש מהלכי משפט (ת.פ. (שלום, חיפה) 3297/06 - להלן: "התיק הפלילי"). בכתב האישום בתיק הפלילי יוחסה הנהיגה בפיאט לעמית.

ביום 6.1.08 הודה ניר בעובדות כתב האישום והורשע, וביום 15.7.08 נגזר דינו. עמית כפר במיוחס לו והחל להתנהל הליך הוכחות בתיק הפלילי. מאוחר יותר הגיע עמית להסדר עם המאשימה לפיו תוקן כתב האישום שהוגש כנגדו, באופן שבו נמחקו הסעיפים המייחסים לו את הנהיגה בפיאט ובכתב האישום המתוקן נרשם כי זהות הנהג אינה ידועה למאשימה. ביום 5.5.10 הודה עמית בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע בעבירה של שיבוש מהלכי משפט ונגזר דינו.

אף שכאמור התובעים סבורים כי עמית הוא זה שנהג ברכב, מאחר וההליכים הפליליים לא הסתיימו בקביעה נחרצת בנוגע לזהות הנהג, ונוכח טענותיהם הסותרות של עמית וניר בכתבי הטענות בגדרי תביעה זו, כשכל אחד מהם טוען כי האחר הוא שנהג בפיאט, ביקשו התובעים בכתב התביעה המתוקן כי ככל שבית המשפט יקבל את טענתו של עמית כי הוא לא נהג בפיאט, אזי ייקבע כי ניר הוא זה שנהג בפיאט על כל המשתמע מכך. יצויין כי בשלב הסיכומים זנחו התובעים הלכה למעשה טענה חילופית זו וטענו כי לאחר שמיעת הראיות ובחינת מכלול הנתונים עולה בבירור כי עמית הוא זה שנהג בפיאט וניר אך התיר לו את השימוש ברכבו.

טענות הנתבע 1

עמית טען כי בעת התאונה נסע בפיאט כנוסע בלבד וכי ניר הוא זה אשר נהג בפיאט. עמית טען כי לא ראה כיצד התרחשה התאונה מכיוון שבעת התאונה היה עסוק בשיחה עם נוסעת אחרת בפיאט.

טענות הנתבע 2

ניר טען כי לא זו בלבד שלא נהג בפיאט בעת התאונה, אלא כלל לא נכח במקום התאונה. הוא שמע על התאונה מחברו עמית, הבין שעמית פונה לבית החולים ונסע אליו לבית החולים.

ניר הוסיף וטען כי אף שרכב הפיאט היה רשום על שמו, הרי שבפועל הוא לא היה ברשותו ובבעלותו. הרכב היה כל הזמן אצל עמית. עמית היה זה שנהג בו והיה אחראי עליו. עמית שילם את אגרת רשיון הרכב (טסט), את עלות הדלק, ואת כל ההוצאות הרלבנטיות.

הסדר דיוני

במפתיע, לישיבת ההוכחות לא התייצב ניר, אף שידע עליה ואף שבאי כוחו התייצבו לדיון. באי כוחו מסרו כי ניר הודיע להם שלא יוכל להתייצב לדיון, תהא אשר תהא התוצאה. הוסכם כי תצהירו של ניר יוצא מן התיק וכי הצדדים יוותרו על אפשרות לבקש לזמנו לעדות באמצעות בית המשפט, ומשכך ניתן היה לקיים את הדיון בהעדרו.