אוריאלי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.מר יהודה אוריאלי (להלן: "התובע"), הגיש בחודש מאי 2010 תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") לקצבת זקנה על בסיס הטענה לפיה הוא יליד חודש מאי 1943.

2.בעקבות הגשת התביעה לקצבת זקנה, שילם ומשלם הנתבע לתובע קצבת זקנה מחודש מאי 2010.

3.בחודש יוני 2011 ניתן פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, בהליך אשר יזם התובע לתיקון גיל (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נקבע כי התובע יליד חודש מאי 42.

4.בהסתמך על פסק הדין פנה התובע לנתבע בחודש מרץ 2012 בדרישה לתשלום גמלת זקנה לתקופה שמחודש מאי 2009 ועד לחודש מאי 2010. הפניה נדחתה בהחלטת פקיד תביעות מחודש יוני 2012.

5.בדחיית הפניה לתשלום גמלה על בסיס האמור בפסק הדין לתקופה שמחודש מאי 2009 ואילך, התבסס פקיד התביעות על פסק הדין בדעת רוב בבית הדין הארצי בתיק עב"ל 516/05, רחל מוליאיוף נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן: "פסק דין רחל מולאיוף"). על פי דעת הרוב בפסק הדין רחל מולאיוף, פסק דין המתקן גילו של אדם, תקף מיום התיקון והלאה.

6.בעקבות החלטת פקיד התביעות מחודש יוני 2012, הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה, ובמסגרתה עותר התובע לתשלום גמלת זקנה על בסיס גילו כפי שנקבע בפסק הדין – חודש מאי 1942. יצוין כי ב"כ התובע ער להלכה שנפסקה בפסק הדין רחל מולאיוף, אם כי ולטעמו יש לאמץ את דעת המיעוט בפסק הדין האמור.

7.בהתאם לדעת המיעוט בפסק הדין רחל מולאיוף, עילת התביעה לתשלום קצבת הזקנה לתקופה שמחודש מאי 2009, קמה ביוני 2011, מועד מתן פסק הדין, אשר קבע את גילו כיליד חודש מאי 1942.

התובע הוסיף כי הזכות לקצבת זקנה היא בהגיעו של התובע לגיל המזכה בהתאם לקביעת פסק הדין אשר קבע את גילו, דהיינו חודש מאי 2009; ולפיכך על הנתבע לשלם לו קצבת זקנה לתקופה שמחודש מאי 2009 ועד לחודש מאי 2010.

8.לדעת הנתבע דעת הרוב שנפסק בפסק הדין רחל מולאיוף, היא ההלכה המחייבת בבית הדין ואין בית הדין רשאי לסטות ממנה במקרה שלפנינו.

9.דעת הרוב בפסק הדין רחל מולאיוף, האומרת כי פסק דין לשינוי גיל מחייבת מיום מתן פסק הדין והלאה, ואין בכוחו ליצור זכויות ביחס לתקופה שלפני מתן פסק הדין – היא הדעה המחייבת בית דין זה. נוסיף רק כי עמדה זו האומרת כי פסק דין הצהרתי לעניין מעמדו של אדם, תוקפם מכאן והלאה מיום מתן פסק הדין, היא העמדה המקובלת על בית הדין הארצי, הן בסוגיית שינוי הגיל והן בסוגיות אחרות וקרובות. כך לדוגמא, נפסק בעב"ל 515/05, דאר סאלם אחאלם נ' המוסד לביטוח לאומי, אשר עניינו תחולת פסק דין הצהרתי בדבר תושבות של מבוטח לתקופה שלפני הפניה להכרה בתושבות; ובעניין זה נקבע שם:

"תחולתה הפרוספוקטיבית של הזכות לגמלה, כפי שנקבעה בסעיף 405 לחוק, הולמת את הוראות הדין המכיר בתוקפן הפרוסקטיבי של זכויות שהוכרו בדיעבד, כדי "למנוע מצב של זהות כפולה של אדם בזמן נתון". יפות לענייננו הוראות הדין בנוגע לזכויות הנובעות משינוי שם או משינוי גיל. כך, בעניין ממן בהתייחס ל"תיקון גיל" פסק בית דין זה, כי אם התיקון 'יצר' את הגיל ולא 'הצהיר' עליו, כי אז נשמטת מיניה וביה זכאות המערערים לקצבה לתקופה עובר לפסק הדין המתקן, שבה טרם "נוצר" הגיל המזכה".

ובפרשת מולאיוף נקבע בדעת הרוב, כי שינוי גילו של אדם לא יחול באופן רטרואקטיבי ואין בו כדי לשנות זכויות המתייחסות לתקופה שחלפה. תחולה שכזו אינה אפשרית ואף נוגדת את תקנת הציבור.

בדומה לא יחול למפרע שינוי שמו של אדם שהוא "פרט הנוגע לזכותו ולרישומו". כפי שנקבע בסעיף 17(א) לחוק השמות תשט"ז-1956 שכותרתו "תעודה ותחילת תוקף" ולפיו: "בחירת שם ושינוי שם שניתנה עליהם הודעה ולא נפסלו, יתן השר, תוך חודש מקבלת ההודעה, תעודה המעידה עליהם ותוקפם מתאריך ההודעה".

הנה כי כן, על בסיס הכרה קונסטיטוטיבית בדיעבד בתושבות קבע, מורה סעיף 405 לחוק הביטוח הלאומי, על תחולתן הפרוספקטיבית של זכויות המבוטח לגמלה ממועד המצאת המסמכים למשרד הפנים להוכחת זכותו של המבוטח לרישיון ישיבת קבע". סעיפים 9 ו-10 לפסק דינה של כב' הנשיאה, השופטת ארד.

10.אשר על כן ובהתאם להלכה שנקבעה בפסק הדין רחל מולאיוף, כוחו של פסק הדין מחודש יולי 2011 ולפיו התובע יליד חודש מאי 42', אין בו כדי להקים לתובע זכות לקצבת זקנה לתקופה שלפני מתן פסק הדין, דהיינו התקופה המבוקשת בכתב התביעה – התקופה שמחודש מאי 2009 ועד לחודש מאי 2010.

11. סוף דבר התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ד, (12 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג עובדים- מר משה גולדפרב