אופרייט ליס בע"מ נ' בונה ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובעת כנגד הנתבעות לקבלת פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לה עקב תאונה מיום 12.08.07 בה היו מעורבים רכבי הצדדים.

לטענת התובעת, ביום התאונה, בסמוך לשעה 15:30 בהיות רכב התובעת נהוג בידי הגב' לדרמן רחל, ברח' אסתר רבין, בשכונת דניה בחיפה, ובעודה במצב נסיעה בכביש, לפתע רכבה של התובעת נפגע על ידי רכב הנתבעת 1 בזמן נסיעתו לאחור ביציאתו מחנייה משמאל הכביש.

לטענת התובעת, התאונה ארעה עקב אשמה הבלעדי של הנתבעת 1.

הנתבעת 2 הייתה בכל המועדים הרלבנטיים לתאונה המבטחת של רכב הנתבעת 1 על פי פוליסה לביטוח רכב מקיף.

מכאן, התובעת טוענת שיש לחייב את הנתבעות ביחד ולחוד, לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לרכבה.

מנגד, הנתבעות טוענות, כי התאונה ארעה עקב אשמה הבלעדי של נהגת התובעת אשר סטתה לנתיב נסיעתה של הנתבעת 1 ופגעה ברכבה.

בדיון בפניי העידו הן הנהגת ברכב התובעת והן הנתבעת 1.

כעולה מעדותה של התובעת, במועד התאונה הרחוב היה דו סטרי. התובעת נסעה ברחוב. נתיב נסיעתה נחסם על ידי ג'יפ שחנה בצד הכביש. נהגת התובעת נאלצה לעקוף את הג'יפ ולמיטב זיכרונה היא נסעה על קו ההפרדה בין שני הנתיבים באמצע הכביש. לפתע, הרגישה חבטה ברכבה בצד שמאל קדמי והתברר לה כי הנתבעת 1 יצאה מחניה בצד שמאל של הכביש, ברוורס ופגעה ברכב התובעת. נהגת התובעת הודתה, כי בזמן התאונה היא לא הייתה בנתיב נסיעתה (ראו: עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 26-27), וכי אם לא הייתה עוקפת את הג'יפ התאונה לא הייתה מתרחשת (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 6-7). לא זו אף זו: נהגת התובעת הודתה, בכך שיכול להיות מצב שהיא זו שפגעה ברכבה של הנתבעת 1. נהגת התובעת הודתה שייתכן כי בפועל הנתבעת 1 יצאה פתאום ונהגת התובעת הייתה כמה ס"מ ממנה והמשיכה בנסיעה (ראו: עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 8-11). זאת ועוד, כשעומתה נהגת התובעת עם מוקדי הנזקים ברכבים, כאשר רכבה של התובעת ניזוק בחלקו השמאלי קדמי, בעוד שרכבה של הנתבעת 1 ניזוק בחלקו האחורי שמאלי, הודתה נהגת התובעת שרכב הנתבעת היה אמור להיפגע במקום אחר, וכי אינה זוכרת אחרי כל כך הרבה זמן את נסיבות התאונה.

דומה, שלא ניתן לבסס ממצא עובדתי שיהא בו כדי לבסס את טענות התובעת על סמך עדותה הנ"ל של נהגת התובעת ושהינה עדות יחידה. ניכר היה מעדותה של נהגת התובעת שאינה זוכרת את נסיבות התאונה.

מנגד, עדותה של הנתבעת 1 יצרה עליי רושם אמין ומהימן ביותר. הנתבעת 1 זכרה את נסיבות התאונה ותיארה מה היה בזמן התאונה. הנתבעת 1 בקושי בלטה כ 20 ס"מ מהחניה. היא הסתכלה ימינה על מנת לוודא כי נתיב נסיעתה פנוי, בהיותה במצב של חצי עצירה, ובטרם הספיקה להסיר את מבטה מימין לשמאל, קיבלה את המכה ברכבה. נהגת התובעת היא זו שסטתה לנתיב נסיעתה ופגעה ברכבה, כאשר כל ארבעת הגלגלים של רכב התובעת היו על נתיב נסיעתה של הנתבעת. הנתבעת 1 העידה כי יצאה בזהירות מהחניה, לא במהירות ולא בפתאומיות. נהגת התובעת היא זו אשר סטתה לנתיב נסיעתה של הנתבעת ופגעה ברכבה.

לאור האמור לעיל, ומשלא ניתן לבסס ממצא עובדתי על סמך עדותה של נהגת התובעת, ומשמצאתי כי עדותה של הנתבעת 1 אמינה עליי ואף מתיישבת עם מוקדי הנזקים ברכבים, ברי כי דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בסך של 1,200 ₪.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"א, 03 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.