אופן הטבילה בגיור לחומרה לכלה שלפני חתונתה

עסקינן בתיק בירור יהדות.

למעשה, התברר כי סבתה של המבקשת התגיירה בפני רב בחו"ל, ולאור פקפוק מסוים ובהתאם להמלצת כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול הג"ר יצחק יוסף שליט"א, בית דין דנן המליץ למבקשת לעבור גיור לחומרה (מתחזקת בשמירת מצות) והיא קבלה בברכה המלצה זו. המלצה זו לטבילה וקבלת מצוות (גיור לחומרה) מתוארת במסגרת החלטות בית הדין מיום ט"ו בשבט תשע"ה (4.2.2015) ומיום כ' בשבט תשע"ה (9.2.2015) והמבקשת הופנתה לגוף שיבצע זאת.

במסגרת הדיון האחרון שהתקיים בנוכחות המבקשת, הובהר לה בע"פ כי מכיוון שעת חתונתה קרב ובא, היא תוכל לאחד את טבילתה לנידות שנעשית טרם החתונה עם טבילת הגירות לחומרה.

להלן יובאו נימוקים הלכתיים לקביעה זו, וכן הנחיות באיזה זמן יש לבצע טבילת נידה המשולבת עם טבילת גירות.

מהות השאלה היא, שהרי ידוע שטבילת נידה נעשית בלילה, כמובא בגמרא בפסחים צ ע"ב ובשו"ע יור"ד סי' קצז סע' ג, וטבילת גירות היא דווקא ביום, כמובא בשו"ע יור"ד סי' רסח סע' ג ע"פ הגמרא ביבמות מו ע"ב. ויש לבדוק האם בכל זאת יהיה ניתן לאחד שתי טבילות אלו לטבילה אחת שתיערך ביום או בלילה.

שתי הטבילות ביום

אמנם כבר הוזכר שאין נידה טובלת ביום (מהטעם המוזכר שם, ביום השמיני משום סרך ביתה וביום השביעי משום החשש שתשמש עם בעלה לפני הלילה), ואולם עי"ש ברמ"א המוסיף "והכלות הטובלות קודם החופה יכולות לטבול ביום, דהא לא באין אצל החתן עד הלילה וכו'". ועי"ש ש"ך ס"ק ט ודגול מרבבה.

ועי' בשו"ת שבט הלוי שביאר:

"והכלות וכו' – וכן נוהגים שטובלות ביום, ולא מבעיא בשמיני דמותר משום שבכלה ליכא סרך בתה, אלא אפי' אם יום ז' חל ביום החופה, ובלבד שהחופה תהיה בלילה דווקא, דאל"כ הרי תגיע אל החתן ביום ובזה איכא לגזירה וכו', אבל אם החופה ביום אין תקנה. ואם החופה בין השמשות יש מקום להקל כיון שהיחוד יהיה רק בלילה, ובזה יש לעשות כפי הצורך ע"פ הוראת חכם. וביום השמיני אפי' החופה ביום יש מקום להקל יותר, אבל ג"כ צריך הוראת חכם."

נמצאנו למדים שכאשר עורכים חופתם בלילה אין מניעה לכלה לטבול ביום (בין טובלת ביום ז' עצמו ובין טובלת לאחר מכן), הלכך יכולה לאחד טבילותיה ע"י שתטבול טבילת נידתה ביום ותהיה טבילה זו גם כטבילת גיורה שזמנה הוא ביום.

שתי הטבילות בלילה

ברם, לאחד את שתי הטבילות לטבילה אחת בלילה, אין הדבר פשוט כלל ועיקר.

בגמרא ביבמות מה ע"ב מובא אודות טבילת גירות של אשה "מי לא טבלה לנידותה", ומשמע מכך לכאורה שטבילת נידתה מהני גם לטבילת גיורה. וא"כ היה מקום לומר שזהו המקור לכך שאכן ניתן לאחד את שתי הטבילות יחדיו.

ואולם עי"ש בתוס' ד"ה מי לא טבלה המקשה: "ומיהו קשיא, דטבילת נידה בלילה, ולקמן אמר אין מטבילין גר בלילה". הנידון שבפנינו הוא בעצם קושיית התוס', שהרי טבילת גירות וטבילת נידה בשני זמנים שונים הם, כדלעיל, וכיצד ניתן לומר שטבילה אחת תועיל לשתיהן.

ומתרצים שם התוס' שהלימוד שממנו לומדים טבילת יום לגירות הוא בעצם רק אודות קבלת מצוות ביום, והא דאין מטבילין בלילה הוא רק לכתחילה ומדרבנן, אך בדיעבד מהני טבילת לילה לגירות. עולה א"כ שאמנם בדיעבד תהני טבילת לילה (ושם בגמרא איירי בשכבר טבלה לנידתה, דהוי דיעבד), אך לכתחילה אין לנהוג כן.

ועי"ש גם ברא"ש יבמות, פרק רביעי סי' לא, המקשה כקושיית התוס' הנ"ל ומביא שתי תשובות בדבר. תשובתו הראשונה היא בדומה לדברי התוס' (ועי"ש בדבריו), ותשובתו השנייה היא, שאמנם קבלת מצוות היא כתחילת דין (שאין מועיל בלילה אפי' בדיעבד), אך טבילה היא כגמר דין (שמועיל בדיעבד בלילה), ורק מדרבנן צריך לעשותה לכתחילה ביום.

עולה א"כ לשיטתם, שלמרות שאתי שפיר מדוע בדיעבד תועיל טבילת גירות אפי' בלילה, ואולם לכתחילה ודאי שאין לעשות כך. א"כ כשנחזור לנידון דידן, קשה יהיה לקבוע שניתן לאחד הטבילות לטבילת לילה אחת, דהרי נידון דידן הוא לכאורה אודות "לכתחילה".

ועי' בטור יור"ד סי' רסח המביא את דעת הרי"ף הסובר דלא כתוס' והרא"ש, אלא כל שטבל בלילה, לא תהני גירותו.