אונר"א חסינה מפני תביעת רשלנות רפואית

במערכת היחסים שבין התובעת לבין הנתבעת מס' 3

מבוא

1.                   התובעת, ילידת 12.1.2000, נולדה בבית החולים ליולדות דג'אני בירושלים, המנוהל על ידי הנתבע מס' 1 (להלן: "בית החולים").  לאחר לידתה התברר כי היא סובלת מחלת CDH  - שהיא  פריקה מולדת של מפרקי הירך משני הצדדים. 

2.                   לפי האמור בכתב התביעה ובחוות הדעת הרפואית עליה הוא נסמך במהלך חודשי חייו הראשונים של תינוק  יש לערוך בדיקה כדי לשלול את האפשרות כי הוא סובל מפריקה של פרקי הירכיים. עוד נטען כי ככל שהמחלה מאותרת במהלך ששת החודשים הראשונים לחייו של הילוד ניתן לטפל בה בה באמצעים שמרניים ללא מעורבות כירורגית ותוך הבראה מלאה.

3.                   התובעת טוענת כי לאחר הלידה נבדקה בבית החולים, במרפאות הנתבעת מס' 2 (להלן: " קופת חולים") ובמרפאות הנתבעת מס' 3 (להלן: "אונר"א")
ובאף אחד מהמקומות לא נערכה הבדיקה לגבי האפשרות כי היא סובלת מהמחלה. באשר לאונר"א מתואר בכתב התביעה כי היא מספקת שירותי רפואה ובמועדים הרלוונטיים הייתה המפעילה של מרפאה לטיפול באם ובילד בירושלים המזרחית בסמוך למקום מגורי התובעת. מתוך תיעוד אליו מתייחס המומחה מטעם התובעת עולה כי התובעת הייתה במעקב התפתחות במרפאת אונר"א וקיבלה חיסונים בתאריכים 14.2.00, 27.3.00, 27.5.00 ו- 15.7.00. בהקשר זה יש לציין כי התובעת חברה בקופת החולים וקיבלה גם במרפאותיה של הקופה טיפול רפואי בתאריכים 27.4.00, 25.6.00 ו- 14.9.00.

4.                   התובעת טוענת כלפי אונר"א כי אם לא הייתה מתרשלת ודואגת לבדוק האם היא סובלת מהמחלה, הייתה מאובחנת, מקבלת טיפול ומבריאה.

5.                   אונר"א לא הגישה כתב הגנה. היועץ המשפטי לממשלה התייצב לדיון וטען כי יש לדחות על הסף את התביעה כנגד אונר"א בשל חסינות ארגון האומות המאוחדות בהתאם למשפט הבינלאומי ובהתאם לדין הפנימי. התובעת והנתבעים מתנגדים לעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה וסבורים כי יש לדחות את בקשתו לסילוק על הסף של התביעה כנגד אונר"א.

טענות היועץ המשפטי לממשלה

6.                   היועץ המשפטי לממשלה שהתייצב לדיון לאחר פניית אונר"א למשרד החוץ סבור כי אונר"א נהנית מחסינות. בפירוט העמדה נטען כי אונר"א משמשת סוכנות סעד, חינוך, בריאות ורווחה לפלסטינים והיא פועלת בשטחים לאחר שנחתם הסכם. באותו הסכם שכותרתו "חילוף אגרות בין ישראל לבין אונר"א המהווה הסכם בדבר פעולותיה של סוכנות האומות המאוחדות לסעד ותעסוקה לפליטי ארץ ישראל במזרח הקרוב" (כתבי אמנה 775, כרך 22, עמ' 411), נקבע כי אונר"א תמשיך לסייע לפליטים וכי ממשלת ישראל תקל על תפקידה כמיטב יכולתה.

7.                   עוד קובע ההסכם, כך טוען היועץ המשפטי, כי המדינה מסכימה 'להכיר כי האמנה בדבר זכויות יתר וחסינויות לאומות המאוחדות מיום 13 בפברואר, 1946, שישראל צד לה, תסדיר את היחסים בין הממשלה לבין אונר"א בכל הנוגע לתפקידי אונר"א".

8.                   עמדת היועץ המשפטי היא אפוא כי אונר"א נהנית מהחסינות לה זוכה ארגון האומות המאוחדות במשפט הבינלאומי וכי חסינות זו היא מוחלטת ובלתי מוגבלת.  היועץ המשפטי מוסיף כי עמדה זו חלה גם במשפט הפנימי הישראלי וזאת לאחר שהמדינה אימצה את האמנה בדבר זכויות יתר וחסינויות לאומות המאוחדות שנחתמה ביום 12.2.1946 וזאת בהתאם לפקודת החסינויות וזכויות היתר של האומות המאוחדות 1947 (להלן: "הפקודה").

9.                   על פי הפקודה והצו שהוצא בעקבותיה הוענקה לאו"ם חסינות מפני תביעה לדין ופעולה משפטית ולכן חלה הוראה זו גם על התביעה הנדונה שעניינה תובענה כנגד אורגן של האו"ם.

10.               בעמדת היועץ המשפטי לממשלה יש התייחסות למספר החלטות שניתנו בנושא זה ובהן שתי החלטות שונות של בית המשפט המחוזי בירושלים: החלטת כב' השופט י' שפירא בת.א. (י"ם) 5243/03, בש"א 4264/04 סירגניאן ראובן פעול נ' United Nations Truce Supervision Organization  (פורסם במאגרים, ניתן ביום 30.1.05); להלן: "סירגניאן")  והחלטת כב' השופט א' פרקש בבר"ע (י"ם)  3093/07 אברהים מהלווס נ' אונטסו (לא פורסם, מופיע במאגרים (2007) להלן: "מהלווס") .  בשתי ההחלטות נקבעו עמדות שונות באשר לחסינות אחד הארגונים של האו"ם. בהחלטה בעניין סירגניאן נדונה תביעה לתשלום שכר דירה ראוי עבור נכס מקרקעין. כב' השופט שפירא מצא כי לא חלה חסינות לנתבע. ערעור שהוגש לבית המשפט העליון התקבל, בעקבות הסדר בין הצדדים, ופסק הדין בוטל. בעניין האחר נדונה האפשרות לאכוף פסק דין כנגד אונטסו במסגרת ההוצאה לפועל לאחר שתביעת נזקי גוף שהגיש אחד מעובדיו. כב' השופט פרקש מצא כי לא ניתן לבצע את פסק הדין במסגרת ההוצאה לפועל בשל החסינות.

11.               היועץ המשפטי לממשלה תומך באימוץ פסק דינו של כב' השופט פרקש ומזכיר כי החלטתו של כב' השופט שפירא בוטלה בהסכמת הצדדים.  לחילופין, טוען היועץ המשפטי לממשלה כי גם לפי הגישה לפיה מדובר בחסינות פונקציונאלית, הרי שבמקרה זה מדובר בתביעה כנגד אונר"א על האופן שבו ביצעה את תפקידה במסגרת הטיפולים הרפואיים שהיא מעניקה לאוכלוסיית הפליטים ומדובר במילוי תפקידה לפי החלטת עצרת האו"ם.

12.               לפיכך טוען היועץ המשפטי לממשלה כי כיוון שהתביעה מוגשת נגד האו"ם בטענה 'שהתרשל בביצוע פעולות הליבה של סוכנות הסיוע שלו, דינה של התביעה להידחות בכל מקרה ומאחר ואין ספק כי חסינותו של האו"ם, חלה לגבי פעולות אלה'.

תשובות  הנתבעים והתובעת

13.               הנתבעים, בית החולים וקופת החולים, סבורים כי אין לאונר"א חסינות מפני התביעה דנן והם נשענים בעניין זה על עמדת השופט שפירא כמפורט לעיל.  לטענתם חסינותו של האו"ם היא כחסינותו של הריבון הזר והיא חסינות יחסית. בעניין זה מפנים הנתבעים לפסיקה לעניין חסינות המדינה הזרה ובעיקר לרע"א 7092/94 Her Majesty the Queen in right of Canada  נ' שלדון ג. אדלסון, פ"ד נא (1)  625    (1997).

14.               לשיטתם של הנתבעים, הנשענת גם על דברי מלומדים, אין לאפשר מתן חסינות מוחלטת במישור הפרטי שכן זו עלולה להביא להתנהגות שרירותית כלפי אזרחי המדינה המארחת. הנתבעים מבקשים אפוא לקבוע כי לאונר"א יש חסינות יחסית בלבד.