אהרון גבאי נ' מדינת ישראל

השופט נ' סולברג:

1. ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ד' טפרברג) בת"פ 30508-07-13 מיום 4.12.2017, בגדרו נגזר על המערער עונש של 3 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס כספי בסך של 30,000 ₪.

רקע ועיקרי כתב האישום המתוקן

2. המערער הורשע על-פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הסדר כובל וקבלת דבר במרמה. המערער והחברה שבניהולו 'אהרן גבאי גיזום ועבודות מנוף בע"מ' (להלן ביחד: גבאי), הועמדו לדין כחלק מפרשה רחבת היקף של הסדרים כובלים שנעשו בין בעלי חברות גיזום, לקראת הגשת הצעות לחמישה מכרזי גיזום שפרסמה חברת החשמל. על פי כתב האישום, גבאי וחמישה נאשמים אחרים בפרשה, תיאמו ביניהם את ההצעות למכרזים, וחילקו מראש את הזכייה בהם. בתוך כך, השתתף גבאי בשתי פגישות תיאום בין חברי ההסדר הכובל, היה מעורב בשלוש הצעות גיבוי למכרזים שתואמו, וזכה בזכות ההסדר במכרז לגיזום קו המתח העליון באזור חיפה והצפון לפי מחיר שנתי בסך של 699,400 ₪. גבאי ביצע את עבודות הגיזום על-פי המכרז, וקיבל בפועל תשלום בסך של 1,464,966 ₪ לכל הפחות.

עיקרי גזר הדין של בית המשפט המחוזי

3. בית המשפט המחוזי ציין את החומרה הרבה הטמונה בעבירות על דיני ההגבלים העסקיים ועל החשיבות שבהרתעה מפני ביצוען מחמת פגיעתן בתחרות החופשית ובמשק כולו. בבחינת נסיבות ביצוע העבירה, עמד בית המשפט על כך שהיא בוצעה באופן מחושב, לאחר תכנון מוקדם, תוך השתתפותו של המערער בשתי פגישות תיאום, ומעורבותו בשלוש הצעות גיבוי נוסף להצעה שבה זכה. בית המשפט התרשם שהמניע למעשה מצד המערער היה היותו "נתון תחת לחץ קולגיאלי", והוא לא היה "הרוח החיה" מאחורי התכנון שקדם לביצוע העבירה. בית המשפט עמד על מגמת ההחמרה בענישה על עבירות כלכליות, והביא בחשבון גם את העונשים המרביים הקבועים בחוק על המעשים.

4. בבחינת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, ציין בית המשפט את עברו הפלילי הנקי של המערער, את תרומתו לחברה, ואת עברו הצבאי המפואר. בית המשפט כאב את כאבו של המערער על נפילת בנו במלחמת לבנון השנייה, ובשל כך ביקש גם תסקיר מאת שירות המבחן. בית המשפט ציין עם זאת שעבירות כלכליות מתבצעות לעיתים מזומנות על-ידי אנשים נורמטיביים, מוכרים בקהילותיהם, וכי דווקא בשל כך יש לדקדק עמהם "בבחינת קל וחומר". עוד ציין בית המשפט כי פרק הזמן שבו נוהלו ההליכים היה סביר ביחס לגודל הפרשה ומורכבותה, וכי התרשם שהמערער מבטא חרטה כנה על מעשיו, אך עם זאת, הוא לקח אחריות בשלב מאוחר יחסית. לבסוף, התייחס בית המשפט לבקשתו של המערער לביטול הרשעתו, וקבע כי היחס בין הנזק שיגרם לו כתוצאה מההרשעה, לעומת התועלת שתיצמח ממנה לאינטרס הציבורי – הוא סביר, ולכן אין מקום לבטלה.

           מכאן הערעור שלפנינו.

עיקרי טענות הצדדים בערעור

5. המערער עותר לביטול הרשעתו ולענישתו ב-200 שעות של"צ, ולחלופין לביטול עונש המאסר בעבודות שירות שנגזר עליו. בערעורו, עומד המערער תחילה על כך שבית המשפט המחוזי לא קבע בגזר הדין את מתחם העונש ההולם לעבירה, וממילא גם לא התייחס למיקומה של העבירה בגדרי מתחם הענישה ולשיקולים לסטייה ממנו. לטענתו, טעות זו היא טעות מהותית בגזר הדין, והיא כשלעצמה מהווה עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בעונש. עוד טוען המערער כי הורשע בגין אותם מעשים בעבירת קבלת דבר במרמה ובעבירת ההסדר הכובל, ולכן, בהתאם לסעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב-1982, אין להעניש אותו בענישה כפולה בגין העבירות הללו. לגופו של עניין, טוען המערער, כי זניחותו של ענף הגיזום ביחס למשק, היקפו הקטן של ההסדר הכובל והעובדה שההסדר בוצע רק אל מול צרכן אחד – מלמדים על כך שהעבירה פגעה בערך התחרות החופשית במידה מוגבלת בלבד. עוד טוען המערער, שהעבירה התבצעה בלא תכנון ממשי וכי חלקו היחסי בה ומניעיו, מצביעים על כך שנסיבות ביצועה קלות יחסית. המערער גורס גם שלא הוכח כי העבירה גרמה לנזק בפועל, ומכאן שלא היה מקום להתחשב בנזקי העבירה בגזר הדין. עוד מטעים המערער, כי אין לקבל את החלת מדיניות ההחמרה בענישה על עבירות כלכליות על עניינו, שכן הוא איש "צווארון כחול" אשר "אינו נמנה על סוגם של הנאשמים הקלאסים בעבירות אלה".