אדרי נ' ברנס ואח'

פסק דין

1.בפניי תביעת פח כאשר התובע הגיש תביעתו נגד הנתבעים בסך של 12,130 ₪, כאשר לטענת התובע, ברחוב דרבן בכיכר מול מלון נפטון רימונים באילת, התובע נאלץ לבלום אחרי מיניבוס שנסע אשר בלם לפניו, ובאותה עת לטענתו נתבע 2 שנהג ברכב מאחוריו ולא שמר מרחק, פגע בו בחוזקה והדף אותו לעבר האוטובוס. התובע הגיש חוות דעת שמאי ותמונות שמתארות את נזקיו.

2.הנתבעים חולקים על גרסת התובע, כאשר טוענים הם כי נתבע 1 נהג ברכב מאחורי התובע ועצר בכניסה לכיכר המלונות, והבחין כי התובע פוגע מאחור במיניבוס שהיה במעגל תנועה, כאשר התובע כנראה מתוך בהלה החל נוסע לאחור, עד אשר פגע בעוצמה בחזית רכב הנתבע, ומכאן טוענים הנתבעים כי האחראי לקרות התאונה והיווצרותה הינו התובע בעצמו, אשר נסע לאחור וגרם לנזקי התאונה, גם ברכבו שלו וגם ברכב של נתבע 1.

3.העידו בפניי עדים, התובע העיד וחזר על גרסתו, כאשר הוא שולל מכל וכל נסיעה לאחור, וטענתו היא כי קיבל מכה חזקה מאחור, להערכתו הנתבע נסע במהירות של כ – 65-70 קמ"ש, נכנס בו וזרק אותו קדימה.

בחקירה נגדית התובע הכחיש כי לקח על עצמו אחריות לתאונה מיד לאחר שארעה, ואף ביקש להעיד עד נוסף מטעמו אשר הגיע לבית המשפט והעיד, המדובר בעד אליהו תורג'מן אשר העיד בפניי. עולה כי אין בעדותו מאומה כדי לתרום לבירור חקר האמת, שכן העד לא ראה את התאונה וכנהג מונית הגיע למקום מאוחר יותר, כל מה שיש לו לספר זה מה ששמע מהתובע כ – 20 דקות לאחר התאונה.

4.עוד יצוין כי עולה מהראיות שהוצגו בפניי כי אשת התובע נכחה בזמן התאונה, וככל הנראה אף נפגעה, המדובר בעדת זירה ממשית אשר לא הובאה על ידי התובע, ללא שניתן כל נימוק בגין כך, יש בכך בכדי ללמד כי התובע מטעמיו שלו בחר שלא להעידה.

5.בפרשת ההגנה העיד נתבע 1, כאשר הוא חוזר על גרסתו כפי שמופיעה בכתב ההגנה. לטענתו הוא ברכבו המדובר היה בנסיעה איטית שכן התנועה הייתה עמוסה, כאשר הוא הבחין שהרכב שלפניו, רכב התובע, פגע ברכב שלפיו, במיניבוס, ונסע לאחור ברוורס ופגע ברכבו.

לטענתו של הנתבע הוא עמד בכניסה לכיכר, האוטובוס היה בתוך הכיכר, כאשר התובע פגע באוטובוס מאחורה ובאותו שלב, רק החרטום של הרכב היה בתוך הכיכר. כמו כן מוסיף הנתבע כי לאחר מכן פנה אליו התובע בדברים בכדי שיסייע לו בכך שהביטוח של הנתבע ישא בעלות התיקון, שכן אין בידיו ביטוח מקיף לרכבו.

6.עד הגנה נוסף שהעיד, מר קפח צמח, אשר נהג את רכב המיניבוס, כאשר העד מתאר כי הרגיש מכה מאחור והבחין במראה כי התובע נסע רוורס לאחור. העד ירד מרכבו וראה את התובע ונתבע 1 מדברים בניהם, כאשר שמע את נתבע 1 שואל את התובע מדוע חזר לאחור, ואישר כי הרכב של התובע היה במרחק של כמטר אחורה מהמיניבוס.

כמו כן העיד עד הגנה 2, מר פרץ אלון, אשר הוזעק למקום על ידי נהג המיניבוס, והוא מספר כי כאשר הבחין בתוצאות התאונה הזמין משטרה ומד"א ואז פנה אליו התובע ובלשון העד – "התחנן שאני אבטל את המשטרה האמבולנס", וכן שמע שאומר – "אני מודה, אני מצטער, טעות טעות", "התחנן כמו ילד" לדברי העד.

7.הוגשו לעיוני תמונות בדבר נזקים שארעו לשני כלי הרכב. הצדדים סיכמו וכל צד חזר על טענותיו. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במסמכים שבפניי, אני קובע כי אני מקבל את גרסת הנתבעים ודוחה את גרסת התובע.

דיון והכרעה:

8.אינני מקבל את טענת התובע כי רכב הנתבע 1 פגע בו מאחור בחוזקה והביא לפגיעה במיניבוס. מהראיות שהוצגו בפניי עולה כי התובע, לאחר שפגע ברכב שלפניו נסע לאחור ופגע ברכב נתבע 1, זאת מבלי שאקבע את אשמתו באשר לתאונה בין הרכב שלו לבין רכב המיניבוס אשר איננה בזירת היריבות בתיק זה שבפניי, אם כי יאמר כי מהראיות שבפניי עולה כי התובע הוא שפגע ברכב המיניבוס.

עולה כי לתובע אין ביטוח מקיף, ומתוך כך ניתן לקבל את טענת הנתבע ועד ההגנה כי ביקש לישב את הסכסוך מהר, ולהפעיל ככל הנראה את הביטוח של הנתבע, ובכך התבטא בביטויים שיש בהם להעיד על כך כי הוא ראה את עצמו כאחראי לקרות התאונה.

העובדה כי רכבו של התובע לאחר התאונה לא היה צמוד למיניבוס, ובמרחק מסוים ממנו כמטר של כמעט אחד, עומדת בסתירה לגרסתו של התובע ושוללת אותה מכל וכל. אני קובע כי גרסתו של התובע כי לאחר התאונה המיניבוס ורכבו היו צמודים - אינה נכונה.

9.התמונות שהוצגו בפניי מלמדות כי הפגיעה ברכבו של נפגע 1 מתיישבת עם טענת נתבע 1 כי התובע נסע לאחר ופגע בו, אופי הפגיעה בחזית בצד ימין מתאים לאירוע המתואר על ידי הנתבע, ותומך בגרסתו ומתיישב עם מכלול הנתונים בתיק זה.

10. אשר על כן אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו – 2.

בנסיבות תיק זה אני מחייב את התובע לשלם לנתבעים 1 ו – 2 סך של 2,000 ₪ הוצאות משפט. הסכום ישולם בתוך 30 יום. סכום שלא ישולם במועדו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה והודעה היום כ' חשון תשע"א, 28/10/2010 במעמד הנוכחים.