פסק דין
בפניי תביעה כספית.
המחלוקת בין הצדדים הוגדרה היטב ע"י ב"כ הנתבעת בישיבת ביהמ"ש מיום 15.9.09 וכך ציינה ב"כ הנתבעת:
"המחלוקת בין הצדדים היא כדלקמן:
לשיטת התובעים שמו של התובע נגרע מרשימת הפוליסה למרות שלא היה צורך בכך או שלא ניתנה הוראה לכך, בניגוד לבקשתם מסוכן הביטוח. לשיטת סוכן הביטוח המקבל המיוצג על ידי חברת הביטוח בתיק זה נמסר לחתמת מטעמו, כי הזוג אגרונוב התגרשו והתובעת מבקשת שהפוליסה תהיה על שמה בלבד. אין מחלוקת, כי ברכב בזמן התאונה נהג הבעל אלברט אגרונוב, אשר נגרע מהפוליסה לטענת הנתבעת".
מאחר ומדובר במחלוקת נקודתית שעניינה, האם ניתנה או לא ניתנה הוראה לגרוע את התובע 1 אלברט מהפוליסה דהיינו, כי לא תהיה לו הזכות לנהוג ברכב נשוא כתב התביעה, השכילו הצדדים לסיים את התיק במסגרת קדם משפט ששימש דיון סופי ובמהלכו שמע בית המשפט את גרסת התובעים ואת גרסת נציגת הנתבעת 1 הגב' מיכל שיינר, וזאת בנוגע למחלוקת בין הצדדים.
על פי גרסתם של הזוג אגרונוב, אשר עדותם ניתנה, כאשר אחד מעיד והאחר נמצא מחוץ לאולם מעולם לא נתבקשה הנתבעת 1 או מי מטעמה לבצע שינוי בפוליסה במהלכו יגרע שמו של אלברט אגרונוב.
נכון הדבר שבני הזוג התגרשו, אך הגירושין נעשו בהבנה ובהסכמה וברוח טובה. במהלך הסכם הגירושין סוכם, כי הרכב נשוא התביעה ישאר בבעלותה ותחת הרישום של הגב' רבקה אגרונוב, אך בעלה יוכל להשתמש בו מפעם לפעם. באותו יום של התאונה נעשה השימוש ברכב על דעתה של הגב' אגרונוב כפי שהשתמש בו בעלה לשעבר פעמים רבות.
מר אגרונוב מכר את רכבו שלו ולכן היה ברור לשני הצדדים, כי יוכל לעשות שימוש ברכב הנ"ל. עוד הסבירו בני הזוג, כי תשלום הפוליסה נעשה אכן מכרטיס אשראי של הגב' רבקה אגרונוב, אך מדובר היה בכרטיס אשראי השייך לעסק שהיה שייך לבני הזוג שהינו עסק של צימרים.
עוד הבהירו בני הזוג, כי לא נתבקשה הנחה כזו או אחרת במעבר משני נהגים לנהג אחד והעובדה היא גם שהפוליסה שהונפקה היא בעלת פרמיה שהיא פרמיה פחות או יותר זהה לפרמיה שהיתה משולמת קודם לכן.
הוברר במהלך העדויות, כי מר אלברט אגרונוב משמש כבוחן נהיגה של משרד הרישוי והנ"ל העיד וטען, כי לא היה מסכים בשום מקרה לנהוג ברכב שאין לו ביחס אליו כיסוי ביטוחי.
בניגוד לגרסתם זו של שני בני הזוג התובעים, גרסה שלא מצאתי בה סתירות האחד מול השני ואשר נשמעה אמינה ומשכנעת, העידה החתמת מטעם חברת הביטוח, הגב' מיכל שיינר.
גב' מיכל שיינר טענה בתצהירה מספר דברים, היא טענה, כי הגב' רבקה אגרונוב אישרה כי היא הנהגת היחידה ברכב ומר אגרונוב אינו עושה שימוש ברכב (סעיף 5 לתצהירה). כן הסבירה בתצהירה כי תנתן הנחה לגב' אגרונוב (סעיף 6 בתצהירה) וכי הנחה זו תהיה באופן שהמחיר ירד מ-3,305 ₪ בשנה קודמת לשני נהגים ל-2,370 ₪ בשנת החידוש לנהג יחיד, לכך נתנה הגב' אגרונוב הסכמה מפורשת.
בסעיף 17 לתצהירה היא מציינת, כי הגב' אגרונוב הבינה משמעות זו ובסעיף 20 לתצהירה היא מציינת כי אגרונוב אלברט פנה אליה אך זאת לא ביחס לרכב הנוכחי אלא ביחס לרכבו שלו תוך שהוא "השויץ בפני מדוע התגרשו" (ובביהמ"ש הסבירה כי הדבר היה על רקע בגידותיו).
בעדותה אשר נשמעה לאחר ששמעה בבית המשפט את גרסתם של התובעים, היא טענה, כי גרסתם אינה אמת ועמדה על כל טענותיה.
לאחר שבחנתי את העדויות ואת טיעוני הצדדים, אני בדעה שדין התביעה להתקבל.
אני נותן אמון בגרסתם של התובעים, גרסה שהיתה אמינה, סדורה וללא סתירות, כי לא ניתנה הוראה מצידם להחריג את מר אגרונוב כנהג בפוליסה. עדותו של מר אגרונוב שהינו בוחן משרד הרישוי ולא סביר בעיני, כי היה נוהג ברכב ללא ביטוח תקף, יחד עם אשתו, הגב' אגרונוב, הביאו אותי למסקנה שלא ניתנה הוראה שכזו.
היה נסיון לבוא ולטעון, כי המסמכים אינם תומכים בטענות התובעים, אינני סבור שיש לייחס משמעות לעובדה שחוות הדעת של השמאי גושן מופנית לגב' אגרונוב רבקה שהיא ממילא בעלי הרכב מכוח הסכם הגירושין או כי אישור המשטרה היה על שמה בלבד. הדבר אינו מצביע על כך כי מר אגרונוב לא השתמש ברכב מפעם לפעם בהסכמתה ובאישורה של הגב' אגרונוב תוך שהביטוח נשמר גם על שמו והכול בהבנה ובהסכמה.
בפועל, לא נרשמה כל הנחה (למרות שב"כ הנתבעת הסביר את ההגיון מאחורי שינויים שכאלה בפוליסות ואני משוכנע שהסברו משפטית נכון) בסכום אותו שלמו התובעים בגין הפרמיה ולכן ההגיון שנסתה הנתבעת לטעון בבסיס הטענה, כי היה צורך בהנחה כזו בשל חובות הגב' אגרונוב למעשה אין בו ממש.
אינני נכנס לנושא של הנחת העדר תביעות אליה התייחסו הצדדים בסיכומיהם, שכן ממילא המסקנה שהגעתי אליה היא שיש לתת אמון בגרסתם ובתביעתם של התובעים.