אגי נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' גץ- אופיר סיגלית), מיום 7.4.13, בתיק מס' 02-20394-10-9, במסגרתה הורתה הרשמת הנכבדה על שפעול ההליכים בתיק.

ביום 7.4.13 הגישה המשיבה - הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, בקשה להחייאת ההליכים מאחר והמבקשת – החייבת בתיק ההוצאה לפועל לא עמדה בהסדר התשלומים אליו הגיעה עם המשיבה ואשר קיבל תוקף של פסק דין בת.א. 25149-12-10.

בקשת המשיבה- הזוכה התקבלה ובהחלטתה של הרשמת הנכבדה ההחלטה נשוא בקשת הערעור שבפני, הורתה הרשמת הנכבדה על שפעול ההליכים בתיק מאחר החייבת אינה עומדת בתנאי ההסדר אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית משפט השלום בחיפה.

על החלטה זו, הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

בבקשה אשר בפני טוענת המבקשת כי היא לא קיבלה כל הודעה בדבר הבקשה להחייאת הליכים וההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור וכי נודע לה על כך רק באופן מקרי, ממרכז המידע של לשכת ההוצאה לפועל. לטענתה בשל עובדה זו ולאור מצבה הכלכלי הקשה, חלף זמן בטרם קיבלה ייעוץ משפטי לצורך הגשת הבקשה שבפני. המבקשת מציינת כי ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין ביום 22.3.12 קבע כי עליה לפרוע חובה לזוכה בסך כולל של 7,000 ₪ בעשרה תשלומים שווים, כאשר התשלום הראשון יבוצע מהפיקדון המצוי בקופת בית המשפט. המבקשת טוענת כי עד ליום 21.11.2012 שילמה המבקשת שמונה מתוך עשרה תשלומים בסך כולל של 5,600 ₪. לטענתה, המשיבה- הזוכה לא דיווחה על התשלומים הללו בבקשתה להחייאת ההליכים ולא הפחיתה את התשלומים מסך החוב בתיק ההוצאה לפועל, ובכך נהגה המשיבה בחוסר תום לב. לטענת המבקשת, החלטת הרשמת הנכבדה אינה מידתית והמשיבה מנצלת את מצוקתה הכלכלית ומנסה להתעשר על חשבונה. המבקשת טוענת כי בחודש ספטמבר 2012, כאשר הבינה כי לא תוכל לעמוד בחמשת התשלומים הנותרים, היא פנתה אל ב"כ המשיבה בבקשה לא לבטל את ההסכם בין הצדדים. לטענת המבקשת, ב"כ המשיבה נאותה לבקשתה ובמהלך חודש 11/12 עשתה המבקשת מאמץ והשלימה את התשלומים בעבור שלושה חודשים נוספים. לקראת אמצע חודש 12/12 כאשר הבינה המבקשת כי שוב לא תוכל לעמוד בשני התשלומים הנותרים, היא פנתה לטענתה שוב אל ב"כ המשיבה בבקשה לדחות במעט את מועדי התשלומים. לטענתה ב"כ המשיבה, מסרה לה כי תשקול את בקשתה, אלא שלא חזרה אל המבקשת בתשובה. עוד טוענת המבקשת כי היא ובן זוגה מצויים בקשיים כלכליים קשים, ומלווים על ידי עמותת פעמונים המסייעת להם בייעוץ וסיוע כלכלי. לטענת המבקשת, אין בכוונתה להתחמק מביצוע התשלומים הנותרים אך לאור נסיבותיה כפי שתוארו לעיל, מבוקש לבטל את החלטת הרשמת הנכבדה ולבטל את העיקול על חשבון הבנק, זאת על מנת לאפשר לה לכלכל עצמה בכבוד. עוד טוענת המבקשת כי בן זוגה מצוי בהליך פש"ר הוא אינו מנהל חשבון ובנק ולפיכך החיובים הכספיים של בני הזוג משולמים מחשבונה של המבקשת.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיבה.

ההחלטה עליה מבקש המבקש לערער בפני ניתנה ביום 7.4.13.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו.

לפיכך המועד להגשת בקשת ערעור ביחס להחלטה נשוא בקשת הערעור שבפני חלף בעת הגשתה בפני ביום 30/5/13 ומן הטעם הזה בלבד יש לדחות את הבקשה.

כמו כן, אף לגופו של עניין יש לדחות בקשת רשות הערעור, ואפרט.

בבקשה שבפני מבקשת המבקשת, למעשה, על אף קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים, לפנים משורת הדין להתחשב במצבה הכלכלי ולאפשר לה הפרת ההסכם. זוהי המשמעות אשר יש לבקשת המבקשת בדבר ביטול החלטת הרשמת לעניין שפעול ההליכים. אין כל עילה שבדין המפורטת בבקשת המבקשת, לעשות כן.

הצדדים שבפני, הגיעו להסכם פשרה במסגרת ת"ת 25149-12-10 אשר קיבל תוקף מחייב של פסק דין ביום 22.3.12. מעיון בסעיף 3 לאותו לפסק דין עולה כי "ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 02-20394-10-9 יוותרו מעוכבים כל עוד עומדת הנתבעת בהסדר שבין הצדדים".

אין מחלוקת שהמבקשת לא עמדה בהסדר התשלומים כפי שהתחייבה ובנסיבות אלו זכאית המשיבה בהתאם לפסק הדין דלעיל, לדרוש את החייאת ההליכים בתיק. מצבה הכלכלי של המבקשת, היה ידוע לה היטב עובר להסכמה אליה הגיעה עם המשיבה והיה עליה, לכלכל מעשיה היטב כך שתעמוד בהסדר התשלומים. משהתקשרה המבקשת בהסכם אשר קבל תוקף של פסק דין, עם המשיבה, היא מחויבת לפעול על פיו. אך חסד עשתה המשיבה עם המבקשת כאשר אפשרה למבקשת לשלם את תשלומים ה- 6-8 באיחור ולא פעלה כבר אז לשפעול ההליכים בתיק והעובדה כי כעת לאחר פיגור נוסף בתשלומים, פועלת המשיבה למימוש זכויותיה אינה מהווה חוסר תום לב מצידה ואף אין המדובר בניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונה של המבקשת.

בנסיבות אלו אני מוצאת כי החלטת הרשמת הנכבדה סבירה, ואין כל מקום להתערב בה, וודאי לא על בסיס טענותיה של המבקשת כפי שפורט לעיל.

בקשת רשות הערעור נדחית.

מאחר ולא נתבקשה תגובת המשיבה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז סיון תשע"ג, 05 יוני 2013, בהעדר הצדדים.