אגוזי נ' בן-ארי

החלטה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה

לפני בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

המבקש כיהן במועד הרלוונטי כראש המועצה המקומית גבעת שמואל, המשיב הוא אדריכל ומתכנן ערים ששימש בעבר כמהנדס המועצה. עילות התביעה בעוולת הנגישה ולשון הרע, נולדו כתוצאה מתלונה שהוגשה במשטרה כנגד המשיב, עקב מכתבי איום אנונימיים שנשלחו אל המבקש. סכום התביעה: 138,000 ₪.

לטענת המבקש, המשיב הינו חדל פירעון וסיכויי תביעתו הינם קלושים. על כן ביקש לחייב את המשיב בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המשפט, בהסתמך על תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א"), בסכום של 14,000 ש"ח. לטענת המבקש התביעה אינה מבוססת שכן הוגשה תלונה למשטרת ישראל בתום לב. על כן, טען בבקשתו כי קמה לו הגנה מכח ס' 15(8) לחוק איסור לשון הרע. היינו, התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לחקור בעניין התלונה. כך גם טען לקיומן של הגנות מכח ס' 15(2), ס' 15(3), ס' 13(9) לחוק. עוד טען המבקש כי התביעה הוגשה בשיהוי, כחודשיים וחצי לפני תום תקופת ההתיישנות. צירוף נסיבות אלה מעלה חשש אמיתי כי בוא היום, לא יהיה ממי להיפרע.

לשיטת המשיב, יש לדחות את הבקשה. לטענתו, מוטל על המשיב הנטל להראות את הצורך בהפקדת ערובה. בית המשפט אינו מחייב אדם פרטי בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד, שכן מנגד ניצבת זכות הגישה לערכאות. לטענת המשיב, התלונה הוגשה בחוסר תום לב ומתוך רצון להזיק ולהשמיץ את המשיב, מתוך ידיעה שאין לדברים בסיס.

המבקש חזר על טענותיו באריכות יתר במסגרת תגובתו.  

דיון

הדין החל במקרה זה הוא תקנה 519 לתקסד"א לפיה:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע".

בפסיקה נקבע כי הכלל בערכאה הראשונה הוא, כי לא מופקד עירבון להבטחת הוצאות הנתבע, ר' רע"א 2442/98 יצחק מיוחס עו"ד נ' מיכאל רוזן עו"ד [6 עמ'] (1999) , נג (3) 145 (פורסם בנבו). ביהמ"ש בערכאה הראשונה מורה על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע רק במקרים חריגים, שדומה כי אינם מתקיימים במקרה שלפני (התובע הינו אזרח ישראלי וציין מענו בכתב תביעתו).

כפי שכבר נקבע בשורה של פסקי דין, אין לסגור לפני תובע דלתות בית המשפט רק בשל עוניו. יפים לעניין זה, דברי כב' השופט לוין בע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נגד נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד (1) 647:

"הכלל הוא, שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה מחמת עוניו בלבד, טעם לדבר הוא שזכותו של האזרח לפנות לבית המשפט היא זכות קונסטיטוציונית מן המעלה הראשונה, ושערי בתי המשפט פתוחים לפני האזרח בריבו עם משנהו גם במקרים בהם לא תשיג ידו לשלם את ההוצאות אם תובענתו תידחה".

בשלב הנוכחי והמקדמי אין הכחשה של עצם הפרסום (התלונה), שאלת קיומן של הגנות כאלה או אחרות יידונו במסגרת ההליך.

כתב התביעה מתאר מסכת של התנכלויות כנגדו כאשר סירב לשתף פעולה עם הנתבע, אשר כיהן בשעתו כראש עירייה. לימים, נדונו חלק מהפרשיות המתוארות בטלוויזיה ובבתי המשפט, ואף הוגשו כתבי אישום כנגד מעורבים בהן. סבורני כי לא ניתן בשלב זה לקבוע, כי סיכויי התביעה כה נמוכים באופן המצדיק חיוב התובע בהפקדת הערובה המתבקשת.

הבקשה נדחית.  

הוצאות בסך 2,000 ₪- עפ"י התוצאות.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ב, 30 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.