אגודת אכסניות נוער בישראל נ' נבון

החלטה

1.עניינה של התובענה שלפנינו, סילוק ידו של הנתבע משטחה של התובעת הנמצא ברחוב נווה שאנן 4 בירושלים והידוע כחלקה 92 בגוש 30180 (להלן- המקרקעין ו/או השטח).

2.כנטען בכתב התביעה, הנתבע פלש לחצרי התובעת והציב בהם מכולה ללא קבלת רשות לכך מהתובעת.

לטענת התובעת, הצבת המכולה מסב לה נזקים כבדים ומעכב את תוכניות הפיתוח של התובעת.

3.לפניי בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר עילה, התיישנות, וגרימת נזק ראייתי כבד.

לטענת הנתבע, כתב התביעה אינו מגלה עילה בהיותו נשען על הסכם החכירה שנחתם בין התובעת למינהל מקרקעי ישראל כאשר המקרקעין נשוא התובענה אינם נכללים בו.

עוד טוען הנתבע כי לא הובאה כל ראיה לטענה שהמקרקעין מוסדרים, ואם יוכח כי הם מוסדרים - הרי ש יש להגדיר את השטח עליו מונחת המכולה כשטח משותף.

4.טענה נוספת שמעלה הנתבע היא התיישנות טענות התובעת.

לטענת הנתבע, הגינה עליה מוצבת המכולה נמכרה לו בשנת 1971 יחד עם הדירה , כאשר גם הבעלים הקודמים עשה שימוש דומה בגינה האמורה.

לטענתו, בשתיקתה עד עתה יצרה התובעת מצג לפיו היא מודה שהמכולה והמקרקעין שעליהם היא מונחת שייכים לנתבע ולכן התובעת מנועה כעת לטעון לסילוק יד ובעלות על המקרקעין.

לטענת הנתבע , במהלך 40 השנים שהוא מתגורר באזור לא קיבל כל פנייה מהתובעת או ממי מטעמה והגשת התביעה כעת תביא לו לנזק ראייתי כבד, ויש בכך כדי להעביר את נטל ההוכחה לכתפי התובעת.

5.התובעת מתנגדת לבקשה.

לטענתה, בגוש 30180 נעשה הליך של איחוד וחלוקה מחדש ושונו מספרי החלקות, ולכן

הסכם החכירה שריר וקיים ומכוחו היא זכאית להירשם כחוכרת של המקרקעין. לטענתה, היא לא עשתה כן עד עתה מטעמים פרוצדוראליים בלבד.

אשר לטענת ההתיישנות השיבה התובעת, כי משהוסדרו המקרקעין הרי שלפי סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 לא חלה עליהם התיישנות.

לטענת התובעת, כלל ידוע הוא שהמדינה אינה מוחזקת כמודעת לקרקעותיה במשך השנים ולכןהנתבע לא יכול לטעון כעת כי העובדה שאיש לא פינה את מכולתו מהשטח עד היום מעידה על כך שתפיסתו את השטח נעשתה כדין.

, עם היוודע לה כי המכולה שוכנת בשטחה - פנתה לנתבע בדרישה לסלק את המכולה.

עוד הוסיפה התובעת, כי לא נגרם לנתבע כל נזק ראייתי מאחר ודירתו רשומה בפנקס הזכויות בלשכת רישום המקרקעין משנת 1959 ואין לך ראיה טובה יותר מראיית הרישום.

6.לאחר שבחנתי את כל טענות הצדדים - הגעתי למסקנה כי אין מקום, בשלב זה, לקבל את הבקשה.

הלכה פסוקה היא, כי סעד של סילוק תביעה או דחייתה על הסף הינו סעד מרחיק לכת, ומן הראוי שבית המשפט יעשה בו שימוש זהיר ביותר.