אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לטענת נהג התובעת (נהג באוטובוס), הוא עמד בנתיב ימני מבין שניים לצורך העלאת נוסעים, כיוון שלא הצליח להיכנס למפרץ האוטובוס, שבו חנו שתי מכוניות. הוא הבחין ברכבה של הנתבעת (רכב טרנזיט) מגיע, שובר למסלול הימני שבו עמד, פוגע באוטובוס בקצה הקדמי הימני, ממשיך קדימה ואז נעצר לפניו, במסלול הימני. הוא ראה את רכב הנתבעת כיוון שהסתכל במראה טרם שביקש לצאת שמאלה, לאחר שסיים להעלות נוסעים. בעת התאונה היה בעצירה ואף אותת טרם היציאה שמאלה.

סמוך לאחר התאונה צילם נהג התובעת את האוטובוס ואת הרכבים, והתמונות הוגשו לעיוני.

התובעת העידה מטעמה עד ראיה. מדובר בגמלאי מבוגר של אגד שפגש את הנהג בחדר האוכל של אגד, בו הם נוהגים לסעוד, מספר ימים לאחר התאונה. אז סיפר לו שראה את התאונה. לדברי העד, ראה את התאונה בעודו נוסע בניגוד לכיוון התנועה של הרכבים המעורבים בתאונה (מדובר בכביש שבו 3 נתיבים, שניים לכיוון הנסיעה של הצדדים ואחד נגדי). הוא זיהה את פניו של הנהג אותו הוא מכיר בנסיבות כאמור. לדבריו העד, האוטובוס עמד במפרצון במנח ישר ורכב הנתבעת "נכנס" בו.

לטענת נהגת הנתבעת, האוטובוס עמד במפרץ החניה כשרק קצהו הקדמי מצוי בתחום נתיב הנסיעה הימני. היה מקום מספיק לנסוע בבטחה בנתיב הימני, היא נסעה בנתבי הימני ישר ולא הייתה לה כל סיבה "לחתוך" נתיבים. היא ראתה את נהג האוטובוס מעלה נוסעים במצב כאמור, כשאינו מאותת שמאלה ולכן המשיכה בנסיעה בנתיב הימני. בעודה נוסעת, החל נהג האוטובוס לצאת שמאלה מבלי לאותת ומבלי להסתכל, נסע ופגע ברכבה באזור דלת ההזזה.

לאחר ששמעתי את העדים, עיינתי בראיות שהגישו הצדדים לתיק ושמעתי סיכומי הצדדים בעל פה, אני מעדיפה את גרסת הנתבעת על פני גרסת התובעת, ומורה על דחיית התביעה.

אני מעדיפה את גרסת נהגת הנתבעת שהייתה קוהרנטית ומשכנעת ביחס לאופן שבו עמד האוטובוס בכביש בעת התאונה. מהתמונות שצילם נהג התובעת לאחר התאונה עולה, כי גרסתו לפיה במפרץ החניה חנו רכבים, עד שנאלץ לעמוד ולתפוס את מרבית נתיב הנסיעה הימני, לא הוכחה ואינה משכנעת. זאת, גם אם אביא בחשבון את טענת הנהג שהצילום לא נעשה באופן מיידי (עמ' 3 ש' 13). בתמונות שצילם נהג התובעת סמוך לאחר התאונה, לא נראים רכבים חונים או רכבים שמנסים לצאת ממפרץ החניה או רכבים שזה מקרוב עזבו את מפרץ החניה. לא סביר ששתי המכוניות שלפי הטענה חנו במפרץ, יצאו מהחניה ולא נראות בשום שלב כאמור, בדקות שלאחר התאונה. יתר על כן, בסוגיה מהותית זו של חניית רכבים במפרץ האוטובוס, אין לגרסתו של נהג התובעת תמיכה של העד מטעמו. ההיפך הוא הנכון. לא רק שהעד לא ציין את דבר הימצאותם של רכבים חונים במפרצון אלא העיד כי האוטובוס עמד ישר במפרצון, בניגוד לגרסת נהג התובעת, שלפיה עמד (בעיקר) בנתיב הימני ולא במפרצון.

הסוגיה הנ"ל היא סוגיה מרכזית בהבנת נסיבות התאונה ואופן קרות התאונה ולפיכך, אני מעדיפה את גרסתה של נהגת הנתבעת.

מעבר לכך, נסיבות התגייסותו של העד להעיד לטובת התובעת, פוגעות במשקל שיש ליתן לעדותו, שלפיה האוטובוס עמד ורכב הנתבעת "נכנס בו". עד זה, אף שלטענתו זיהה את הנהג בעת התאונה, לא מצא לנכון לעצור ולהתגייס לטובת העניין באופן מיידי, אלא מצא לנכון לעשות זאת, רק בנסיבות המפגש ביניהם לאחר מספר ימים. יתר על כן, התאונה ארעה ביום 8/2/12 וההודעה על תאונה היא מיום 15/2/12. אף על פי כן, לא צוין דבר קיומו של העד בדו"ח. לטענתו של נהג התובעת דיווח על כך (עמ' 4 ש' 26-27), אך מעיון בהודעה, אין דיווח כאמור. טענתו של נהג התובעת, כי לא ידע אם יבוא להעיד שכן העדות תלויה בשאלה אם ניתן לסדר לעד שהוא פנסיונר, הסעה מאזור חיפה, אינה רלבנטית לעניין הדיווח על קיומו של העד ובוודאי בשלב של מסירת ההודעה לתובעת ובטרם כל הליך משפטי.

אציין עוד, כי לפי גרסת התובעת, סיים הנהג להעלות נוסעים והיה בעצירה מלאה. לפיכך, תמוה שלא עלה בידו של הנהג להביא מי מהנוסעים ליתן עדות.

לאור האמור, התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 1,250 ₪ וכן הוצאות שכר העדה מטעמה, אותו אני מעמידה על סך של 400 ₪.

באחריות ב"כ הנתבעת לשלם לעדה מטעמה את שכר העדות. כאמור, התובעת תשלם לנתבעת סכום זה.

לדוור לב"כ הצדדים

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ד, 14 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.