אגבאריה נ' כלא מגידו

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים:

בפני תביעה כספית בגין ציוד שאבד בסכום כולל של 1,183.45 ₪.

לטענת התובע, עבדאללה אגבארייה (להלן- "התובע"), בעת מעבר מכלא גלבוע לכלא מגידו, ערכו עליו חיפוש והעבירו את הציוד שלו בין בתי הכלא. נשבר לו חלק מהציוד וחלק אחר אבד. לטענתו מפקד הכלא הגיע למקום ונתן הבטחה כי הוא יפוצה בהתאם. רשימת הציוד הנטענת כוללת: מכשיר MP3; 6 חבילות סוללות נטענות; סדין וטרנזיסטור.

לטענת הנתבעת, התובע הינו אסיר ביטחוני השפוט לתקופה של מאסר עולם. התובעת מאשרת כי בחודש אפריל בשנת 2012 נערך אירוע העברת אסירים מכלא גלבוע לכלא מגידו. לשיטתה, התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תביעתו. שכן, כמעט את כל הציוד הנטען ניתן לרכוש רק באמצעות מרכז המכר של שירות בתי הסוהר, כאשר הפריט היחיד שניתן לרכוש שלא באמצעות מרכז המכר הוא סדין. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה העתק פלט רכישות של התובע החל משנת 2009 (להלן- "פלט הרכישות") הימנו עולה לשיטתה כי התובע לא רכש את הציוד הנטען (פרט לסדין שאינו רלבנטי בהקשר זה). הגם שמכשיר ה- MP3 הנטען אינו מותר בהחזקה כלל וסוללות נטענות מותרות בחזקה רק בכמות של יחידה אחת בלבד. זאת ועוד, התובע לא הוכיח כי הציוד הנטען היה בחזקתו ולא כל ראיה אחרת שיהא בה כדי לתמוך בעילת התביעה.

בדיון שהתקיים בפני ביום 26.6.2013 נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובע העיד התובע בעצמו, מטעם הנתבעת נכח אבי קורדרו כנציג כלא מגידו וכן חנא סבג נציג הפרקליטות. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון:

הצדדים אינם חלוקים בדבר העובדה לפיה התובע הועבר מכלא גלבוע לכלא מגידו. אך בכך אין די כדי לקבוע שהתובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח עילת התביעה. פרט לרשימת הציוד הנטען בכתב התביעה לא צירף התובע כל אסמכתא שהיא ובוודאי לא כזו שיהא בה כדי לתמוך בטענותיו.

התובע העיד כי: "לשאלת בית המשפט איך אני מוכיח את התביעה- בכלא קונים את המצרכים שמים בחדר ואח"כ אנחנו בינינו מתחשבנים, אין לנו חשבונית, הדובר שלנו קונה הכל במרוכז. נותנים חשבונית אבל היא כללית לא עבור מוצר שקניתי, זה כל הציוד" (פרוטוקול הדיון עמ' 1 ש' 23 - 25). טענה זו של התובע אין בידי לקבל. הנתבעת צירפה פלט רכישות של התובע, פלט מפורט הכולל תאריכים וסוג המוצר שנרכש, בעצם פלט זה יש כדי לסתור טענת התובע ואם לא די בכך הוא בחר להתעלם מפלט הרכישות ולא נתן כל התייחסות אליו בדיון שהתקיים בפני.

באשר לטענה כאילו ניתנה הבטחה על ידי מפקד הכלא הרי שטענה זו אף היא לא הוכחה והועלתה בעלמא.

יחד עם האמור, יוזכר כי על סוגיית החזקת ציוד על ידי אסיר חלה פקודת הנציבות 04.33.00 אשר מוצאת בהתאם להוראות פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן- "פקודת הנציבות"). פקודת הנציבות מפרטת איזה ציוד ניתן לרכוש רק באמצעות מרכז המכר של שירות בתי הסוהר ומהי הכמות המותרת לאסיר להחזיק. מעיון בפקודה עולה כי סדין ניתן לרכוש באמצעות מרכז המכר או לקבלו באמצעות המשפחה. במצב דברים זה, בו טענת התובע כי סדין שהיה בבעלותו נעלם לא נסתרה על ידי הנתבעת ובשים לב לסוג ההליך שבפני הנני סבורה כי יש לקבל תביעתו בקשר עם אובדן הסדין. ואולם, שווי הסדין לא הוכח ולכן אין לי אלא לשום אותו בגובה התקרה המוכרת בפקודה בסך כולל של 25 ₪.

לסיכום:

התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע סכום כולל של 150 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בהעדר הצדדים.