החלטה
1.לפניי בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהעדר המבקשת ביום 25/10/10.
2.ביום 11/3/10 הגישה המבקשת תובענה למתן סעד הצהרתי לפיו הינה הבעלים של כל המטלטלין שפורטו בסעיף 2 לתצהיר מיום 10.3.10 והמצויים בדירה ברחוב מרמאלה, אום אל פחם (להלן: "המטלטלין") ועל כן אין לעקלם ו/או להוציאם מביתה ו/או למכור אותם בגין חובותיו של בעלה, המשיב מס' 1.
באותו היום ניתן, לבקשתה, צו עיכוב זמני של הליכי ההוצאה לפועל כנגד המטלטלין במסגרת 22 תיקי הוצל"פ.
נוכח התנגדות בנק ערבי לישראל בע"מ (משיבה מס' 11) נקבע דיון בתובענה.
לדיון ליום 25/10/10 שעה 09:00 לא התייצבו המבקשת ובא כוחה. על כן ניתן פסק-דין המוחק את התובענה, ללא צו להוצאות, לאור יחסה הקולגיאלי של ב"כ המשיבה.
3.לטענת המבקשת (בתמצית), בא כוחה לא התייצב במועד שנקבע מחמת סיבה שלא בשליטתו - "עומס תנועה ופקק כבד". המבקשת מיוצגת ללא תמורה, וסיכוייה לקבל פסק-דין הצהרתי הינם גבוהים.
לטענת המשיבה מס' 11 (בתמצית), די בכך כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר על מנת לדחותה על הסף. המבקשת זומנה כדין, הטעם המוצג לאי התייצבות גובל בזלזול בבית המשפט ומכל מקום - אין בבקשה כל נימוק חדש לאי ההתייצבות, השונה מזה שהיה בפני בית המשפט עת ניתן פסק-הדין.
דיון
4.בבואנו לבטל פסק-דין, ניצבות לפנינו שתי שאלות כאשר הראשונה שבהם היא האם נפל פגם בהליך מתן פסק-הדין שבעטיו יש להורות על ביטולו מחובת הצדק; ולחלופין, האם חרף העדר פגם, יש מקום להורות על ביטולו מכוח שקול הדעת הנתון לבית המשפט (ראה: רע"א 7034/00, צדקה נ' וייל (2001); ע"א 8646/04, כריים נ' מינהל מקרקעי ישראל (2004); ת"א (ת"א) 12746/08, פיתוחי חוטם ייבוא ייצוא שיווק יוזמה בע"מ נ' פלמוליב בע"מ (2009), על האסמכתאות הנזכרות שם).
5.המבקשת זומנה כדין לישיבת בית המשפט, והיא אף אינה טוענת כנגד כך. המבקשת מודה כי לא הגיעה לדיון חרף זימונה כדין. לפיכך, לא נפל כל פגם בהליך מתן פסק-הדין.
6.השאלה הנשאלת, אם כן, היא האם יש לבטל את פסק-הדין מכוח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט. לעניין זה שומה עלינו לבחון שניים: הטעם למחדל - בהקשר זה יש לבחון האם הדבר משקף זלזול בבית המשפט, צירוף נסיבות אומלל, אי הבנה, היסח הדעת או אולי רשלנות; וסיכויי הגנה (ראה: רע"א 5904/10, אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (2010); רע"א 9565/09, מרגוליס נ' גנץ (2010); ע"א 2201/07, חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (2009); רע"א 5357/99, נדיב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה בע"מ (1999); ע"א 1782/06, משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה (2008); בש"א (ת"א) 14266/08, טלטיב תקשורת בע"מ (בפירוק) נ' פלאפון תקשורת בע"מ (2009), על האסמכתאות הנזכרות דשם; בר"ע (ירושלים) 694/05, בן חנן נ' חסון (2005); בש"א (ירושלים) 7146/04, מפרק חברה י. זקן ובניו מפעלי בניה בע"מ נ' הכונס הרשמי (2008); ת"א (ת"א) 2209/05, אורן נ' השמירה-טכנולוגיה (מיגון) 1971 בע"מ (2010); ע"א 10152/07, פדידה נ' רפאלי (2010); רע"א 5904/10, אנדרשון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם (2010)).
7.הסיבה למחדל - הבקשה אינה נתמכת בתצהיר לאימות העובדות המפורטות בה ודי היה בכך כדי לדחותה.
מעבר לכך - אין די בציון "עומס תנועה ופקק כבד". מעבר לעמימות הטענה, הרי שלמרבה הצער עומס תנועה כבד הינו מחזה נפוץ במקומותינו ולא הובאה לפניי כל ראייה כי במקרה זה היה אירוע חריג שלא ניתן היה לצפותו ולהיערך באופן שלא ישחית את זמנו של הצד שכנגד (אשר הצליח להגיע בשעה היעודה) וזמנו של בית המשפט תוך פגיעה בכלל ציבור המתדיינים הממתין ליומו.
הדברים אמורים במיוחד משהמבקשת, אשר היתה אמורה להיחקר על תצהירה במועד זה, אף היא לא התייצבה לא במועד ולא בכלל ובקשת הביטול נעדרת כל התייחסות לכך.
מדובר ביחס של זלזול של המבקשת בצד שכנגד ובבית המשפט, תוך אי קיום חובתה כבעל דין והתעלמות מדעת מההליך המשפטי. "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה" (ראה: רע"א 83/01, וייס נ' מרדכי, פ"ד מה(3) 730; וכן ראה: ע"א 625/68, מפעל הבניה נ' החברה הדרומית, פ"ד כג(2) 721, 723; בר"ע 88/72, אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 773). כפי שעמד על כך בית המשפט גם בעניין ע"א 2328/07, גיל נ' דרזנר (2009):
"... הגם שכללי סדר הדין נועדו להסדיר את המסגרת הדיונית לניהול המשפט, על בעל דין לעמוד בתנאיהם, כדי שיזכה ליומו בבית המשפט. כניסתו לטרקלין המשפט מותנית במעבר בפרוזדור הפרוצדורה, ועמידה במלוא התנאים שהיא מציבה. תנאים אלה נועדו להבטיח, בין היתר, את כיבוד האינטרסים הדיוניים הלגיטימיים של בעלי הדין משני הצדדים, את השוויון במעמדם, ואת האינטרס הציבורי בקיום הליך שיפוטי ענייני, יעיל, וחסכוני בזמן. הם נועדו להבטיח כיבוד החלטות ביניים של בית משפט, המהוות תנאי, בנסיבות מסוימות, לקיום דיון בתובענה העיקרית.
בעל דין המפר את כללי הדיון עלול להיעצר בפרוזדור הדיוני ולא להגיע לאולם המשפט לדיון במחלוקת גופה. אמנם, לעיתים, סטייה מכללי הדיון היא בת-תיקון, ולא אחת, מתבקש איזון בין התועלת הנצמחת מעמידה בלתי מתפשרת על קיום סדרי הדין לבין הנזק העלול להיגרם מסגירת השער לבירור המחלוקת המהותית עקב ההפרה הדיונית. לא אחת, במסגרת איזון זה, רואה בית המשפט לנכון להטיל על מפר הכלל הדיוני סנקציה כספית או אחרת, תוך הותרת זכותו ליומו בבית המשפט לצורך בירור טענותיו המהותיות...
... זכות הגישה לערכאות היא, אכן, זכות חוקתית חשובה, אך הגשמתה מותנית בעמידה בתנאים פרוצדורליים, ובתום לב בקיום החלטות של בית המשפט, המשמשים "כרטיס כניסה" להיכל המשפט. הפרה שיטתית ומתמשכת של כללים אלה עלולה לשלול מבעל דין את כרטיס הכניסה, ולמנוע הכרעה שיפוטית מהותית בגופה של המחלוקת...".
(וראה גם: ע"א 10152/07, פדידה נ' רפאלי (2010); ת"א (ת"א) 2209/05, אורן נ' טכנולוגיה (מיגון) 1971 בע"מ (2010); רע"א 8292/00, יוספי נ' לוינסון (2001); ע"א 32/83, אפל נ' קפח, פ"ד לז(3) 431).