אברמוב נ' חמדאן ואח'

פסק דין

1.ביום 11.5.12 בסביבות השעה 15:30, נסע נתבע 1 ברכבו, ברח' האירוס בשכונת אורות שבאור עקיבא. בשלב מסוים, כך לגרסתו, הוא פנה ימינה ואז החל לנסוע לאחור, כדי להיכנס לחניה שבצדו השמאלי של רח' האירוס, בכיוון נסיעתו ברחוב זה קודם לכן. נתבע 1 הדגים את אופן נסיעתו באמצעות תצלומים ממקום הארוע.

באותה עת, נסעה התובעת ברחוב זה, גם כן, כשאמה היתה עמה ברכב.

2.התובעת ונתבע 1 אינם חלוקים ביניהם על העובדה שבמהלך נסיעתו לאחור, פגע רכבו של נתבע 1 ברכבה של התובעת. המחלוקת בין השניים נטושה על השאלה האם עוד בטרם הוא פנה ימינה ולפני שהחל בנסיעה לאחור, נסעה התובעת אחריו – כגרסתו, או שמא היא נכנסה אל הרחוב לאחר שהוא כבר פנה ימינה והבחינה בו לראשונה כשהחל בנסיעה לאחור שבמהלכה פגע ברכבה, כגרסתה.

עוד חלוקים הצדדים ביניהם בנוגע למידת הנזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מכך.

3.התובעת טוענת שכתוצאה מן הפגיעה ניזוק החלק הימני קדמי של רכבה באופן שחייב החלפת מספר חלקים, תוך ביצוע עבודות פחחות וצבע.

להוכחת טענתה בדבר הנזק, צרפה התובעת דו"ח שמאי וחשבון שכר טרחתו בסך 500 ₪, תצלומים של הנזק והתיקון וחשבונית מס וקבלה מטעם המוסך בו תוקן הרכב, על סך 3,073 ₪ (סה"כ – 3,573 ₪).

סכום התביעה, הגבוה יותר, בסך 5,073 ₪ מוסבר בהוספת דרישת פיצוי בגין עוגמת נפש

בסך 1,500 ₪.

5.נתבע 1 אשר אישר כי פגע ברכבה של התובעת בעת שנסע לאחור, טען כי הוא זוכר ש"נגע בגלגל הקדמי ימני של הרכב", אלא שלגרסתו הוא הסתכל על הרכב והכל נראה היה לו בסדר. נתבע 1 לא הכחיש את טענת התובעת לפיה הוא התנצל בפניה, וטען כי הוא אינו זוכר מה אמר לה.

לטענת שני הנתבעים – נתבע 1 ונתבעת 2 שהיא חברת הביטוח אצלה מבוטח רכבו, התובעת תיקנה בהזדמנות זו נזקים נוספים קודמים ברכבה ולכן בקשה נציגת נתבעת 2 כי "בית המשפט יתן דעתו לנושא".

6.בעדותה בבית המשפט, אישרה התובעת כי בהודעתה לחברת הביטוח היא טענה שרכבו של נתבע 1 פגע בגלגל הקדמי ימני של רכבה וכי היא לא טענה אז לנזקים נוספים ואולם היא הסבירה כי עשתה כן משום שהנזק היחיד שבו הבחינה באותה עת היה בגלגל. יחד עם זה, כשהיא המשיכה בנסיעה, שמעה רעשים מכיוון הגלגל עד כי חזרה מהמקום במונית ובשלב מאוחר יותר, במוסך, התבררו הנזקים הנוספים באזור הפגיעה. התובעת הוסיפה כי רכבה אמנם ישן, אך היא טיפלה בו היטב.

7.לאחר ששמעתי את הצדדים, התרשמתי מעדויותיהם ועיינתי בתצלומים ממקום הארוע ובראיות שהוגשו מטעם התובעת לתמיכת טענותיה בדבר גובה הנזק, אני סבורה כי דין תביעה זו להתקבל. שוכנעתי כי נתבע 1 הוא זה שאחראי לקרות התאונה, שכן הוא נסע לאחור מבלי שהבחין קודם לכן ברכבה של התובעת.

באשר לגובה הנזק, אני סבורה כי יש מקום לקבל את התביעה, בחלקה הארי, ואלה נימוקי:

נתבע 1 אינו מכחיש כי פגע באזור הגלגל הימני קדמי של רכב התובעת.

חוות דעת השמאי ותצלומי הנזק אכן מלמדים על נזקים תאונתיים לכנף ולמגן הימניים, כמו גם לחלקים נוספים באזור זה.

אין ראיה כלשהי לתמיכת טענת הנתבעים לפיה בהזדמנות זו, תוקנו נזקים אחרים ברכבה של התובעת.

דרישת הפיצוי בסך 1,500 ₪ בגין עגמת נפש נראית לי מוגזמת.

9.במצב דברים זה ולאור העובדה שהיה על התובעת להתייצב בבית המשפט פעמיים, בשל כך שבפעם הראשונה נתבע 1 לא התייצב, וכשבאותה פעם היא התייצבה בלווית אמה המבוגרת שהגיעה כעדה, הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 3,573₪ בתוספת 600 ₪ הוצאות, בסה"כ 4,173 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.