פסק דין
1.התובעת הועסקה בנתבעת כאחראית ניקיון במשמרת לילה במתחם הסינמה סיטי שבצומת גלילות. בפנינו תביעה שהגישה עם סיום עבודתה.
התשתית העובדתית
2.התובעת הועסקה בנתבעת כשנתיים, מיום 22.4.08 ועד ליום 14.2.10. כאחראית ניקיון, כללו מטלותיה שיבוץ עובדי הנתבעת לעבודה ברחבי הסינמה סיטי, ופיקוח עליהם. בארבעת חודשי עבודתה הראשונים עמד שכרה על 25 ₪ לשעה, ולאחר מכן הועלה ל- 26 ₪ לשעה.
3.בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית ביחס לסיבות לכך שיחסי העבודה עלו על שרטון. נדון בה בהמשך פסק דין זה. מכל מקום, ביום 24.1.10, מיד לאחר שסיימה משמרת הלילה בה עבדה התובעת, פנה אליה מפקח הניקיון במתחם ומנהלה הישיר, מר ישי כהן, והגיש לה מכתב פיטורים (נספח ב' לכתב התביעה) בו נכתב:
"לצערנו, עקב חוסר התאמה לתפקיד, אנו נאלצים להפסיק עבודתך בחברתנו החל מיום ראשון 14 בפברואר 2010. אנו מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך".
4.ביום 16.3.10 נשלח לנתבעת מכתב דרישה מטעם ההסתדרות, שבו נדרשו רכיבי שכר המגיעים לתובעת לטענתה בשל סיום העסקתה (נספח ד' לכתב התביעה). מכתב זה קיבל מענה מהנתבעת ביום 23.3.10, לפיו הוכנו לתובעת הכספים המגיעים לה עם ביצוע גמר החשבון, אך היא סירבה לקחתם (נספח ה' לכתב התביעה).
5.ביום 12.4.10 פנתה ההסתדרות לנתבעת בשנית, בבקשה לקבל את כל המסמכים הרלוונטיים לסיום העסקתה של התובעת, וכן את הכספים שאינם שנויים במחלוקת בהתאם למכתב מיום 23.3.10 (נספח ו' לכתב התביעה).
מענה למכתב זה התקבל ביום 28.4.10, אליו צורפו המחאה עבור פיצויי הפיטורים של התובעת, תלוש שכר לחודש פברואר 2010 וטופס 161 (נספחים ז' וח' לכתב התביעה).
ביום 9.5.10 פנתה ההסתדרות לנתבעת פעם נוספת וציינה כי אין באותה המחאה משום מיצוי הכספים המגיעים לתובעת עבור תקופת עבודתה (נספח י' לכתב התביעה).
עיקר טענות התובעת
6.לטענת התובעת, במסגרת תפקידיה כפי שהוגדרו לה על ידי עוזי, נציג הנתבעת שהיה האחראי עליה, היה בסמכותה לגייס ולמנות עבור הנתבעת עובדי ניקיון למתחם. לטענתה, הן מנהלה הישיר כהן – שמסר לה את מכתב הפיטורים שלעיל – והן אדם נוסף ששמו יניב, שלמיטב הבנתה של היה האחראי הן על כהן והן על עוזי, נתנו את הסכמתם לכך שהיא תעסוק גם בגיוס עובדים.
בנוסף, טוענת התובעת שפעם אחר פעם היא נדרשה להבהיר לממונים עליה שאין מקום לדרוש ממנה לעבוד בנקיון ממש – להבדיל מפיקוח על עבודות הנקיון – שכן מפאת בעיה רפואית אין היא יכולה לבוא במגע עם חומרי ניקוי. לטענתה, פעם אחר פעם, בשיחותיה עם עוזי וכהן, נאמר לה כי אכן אין היא נדרשת לכך במסגרת עבודתה.
7.לטענתה, במהלך כל תקופת העסקתה, היא עבדה 6 משמרות בשבוע. במשמרות באמצע השבוע, לא כולל הלילה שבין חמישי לשישי, היא עבדה 9-12 שעות לסירוגין. במשמרות של לילות חמישי, סופי שבוע וחגים, היא עבדה 12 שעות ללא יוצא מהכלל. עוד לטענתה, במשך קרוב לשנתיים היא עבדה בכל סוף שבוע.
לטענתה, תלושי השכר שאותם קיבלה ושצירפה לכתב תביעתה, לא שיקפו נכונה את ימי ושעות עבודתה. משכך, לא שולם לה שכר עבור חלק משעות הבסיס שעבדה, ומרבית השעות הנוספות.
להוכחת טענותיה, צירפה התובעת דוחות שעות עבודה שרשמה לעצמה לאורך תקופת העבודה. לשיטתה, מאחר והנתבעת לא הגישה דוחות הסותרים את הדוחות שלה, ומאחר וזו אחריות המעסיק לנהל דוח בדבר שעות עבודתו של עובד, הרי שיש לקבל את האמור בדוחות שלה כמוכח.
8.התובעת מוסיפה שמספר חודשים קודם לפיטוריה, החלה הנתבעת להעסיק עובדים זרים במקביל לעובדים שגויסו על ידה. אותם עובדים הועסקו, לטענתה, ללא אישור העסקה כחוק. בד בבד, פנה אליה כהן וביקשה שלא להעסיק יותר עובדים ישראלים. כך נוצר מצב שבו הפכה התובעת לאחראית על עובדים שלא הייתה לה עימם כל שפה משותפת, ושסירבו להוראותיה. לטענתה, פעמיים היא אף עברה אירועי תקיפה על ידי עובדים שסירבו לבקשתה לבצע מטלות ניקיון. התובעת פנתה לכהן, יידעה אותו על שתי התקיפות. כהן הבטיח שהארועים יטופלו בחומרה, אך על אף הבטחה זו הוא כלל לא התייחס לתלונות ולמעשה השתיקן.
9.חרף כל האמור, טוענת התובעת שהיא המשיכה לבצע את עבודתה נאמנה. בשלב זה, ולמרות שלא היה זה מתפקידה, היא נאלצה לנקות במקום העובדים הזרים שכאמור סירבו להוראותיה. כשפנתה לכהן ותיארה לו את מצב הדברים, הוא השיב לה כי זו דרישת הממונים וכי "הגיע הזמן שאחרי שנתיים היא תתחיל לנקות". לטענתה, בשלב הזה החל כהן להתעמר בה, להתנכל לה ולהטיח בה האשמות, על אף ששאר מנהלי הנתבעת המשיכו כל העת להביע את שביעות רצונם ממנה. בסופו של דבר הגיעו הדברים לידי פיטוריה ביום 24.1.10, באופן אותו תיארנו קודם לכן.
עיקר טענות הנתבעת
10.הנתבעת טוענת שעם קבלת התובעת לעבודה הוגדרו סמכויותיה, כשבשום שלב לא צויין בפניה שתוכל לגייס עובדים עבור הנתבעת. סמכותה היחידה הייתה לאתר עובדים ולהעביר פרטיהם לכהן לצורך זימונם לראיון עבודה בהתאם לצרכי הנתבעת. הנתבעת טוענת שהתובעת נהגה לקבל עובדים חדשים, על דעת עצמה וללא קבלת אישור, ובכך חרגה מסמכויותיה.