אברמוביץ ואח' נ' פיש ואח'

פסק דין

לפניי תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה הינה על סך של 15,930 ₪ ואילו התביעה שכנגד על סך של 10,000 ₪.

התובע והנתבע התגוררו בשכנות.

משהתגלעו ביניהם סכסוכים פנה הנתבע לבית המשפט בשל מחלוקת לעניין החניה בחצר המשותפת.

בית המשפט קבע כי כל אחד מהצדדים רשאי להשתמש לצורך חניה במקום חניה אחד לרכב אחד בלבד.

לאחר שבית המשפט קבע את האמור לעיל, פנה הנתבע ללשכת ההוצל"פ ופתח תיק הוצל"פ בגין הפרה נטענת של החלטת בית המשפט על ידי התובע.

התובע תובע במסגרת התביעה את הנזקים שנגרמו לו בגין תיק ההוצל"פ שנפתח בביצוע ההחלטה, וכמו כן מזכיר התובע את הפניה של הנתבע למשטרה וההליכים שננקטו בגין פניה זו.

התובע טען בדיון כי הוא מבקש את הוצאותיו, אך בכתב התביעה נכתב כי התקיימה במקרה זה עוולת נגישה בהתאם לסעיף 60 לפקודת הנזיקין, התשכ"ח – 1968.

הנתבע התגונן בפני התביעה והגיש כתב תביעה שכנגד ובו טען להפרות החוזרות ונשנות של התובע ולהליכים השונים שבהם נאלץ לנקוט.

בסעיף 60 לפקודת הנזיקין נקבע בהאי לישנא:

"נגישה היא פתיחתו או המשכתו של הליך נפל – למעשה, ובזדון, ובלי סיבה סבירה ומסתברת – של הליך נפל, נגד אדם, בפלילים או בפשיטת רגל או בפירוק, וההליך חיבל באשראי שלו או בשמו הטוב או סיכן את חירותו, מסתיים לטובתו, אם היה ההליך עשוי להסתיים כך; אך לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים."

בענייננו, הטרוניה שמעלה התובע הינה באשר לשני הליכים: האחד – פתיחת תיק ההוצאה לפועל, והשני – פניית הנתבע למשטרה.

אשר לפתיחת תיק ההוצאה לפועל – הרי שבית המשפט, בעקבות פניה של התובע, החליט תחילה לעכב את ההליכים ולאחר מכן הורה על ביטול ההליכים ועל סגירת תיק ההוצל"פ.

בכל הליך משפטי חזקה על הגורם השיפוטי הדן בתיק שיפסוק הוצאות ושכר טרחת עו"ד לטובת בעל הדין שזכה בדין, אם סבר שיש לעשות כן.

במקרה דנן לא סבר בית המשפט כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות, ואין זה מתפקידו של בית משפט אחר לחייב בהוצאות בהליך שלא התנהל לפניו.

יתר על כן ובהתאם לסעיף 60 לפקודת הנזיקין, הרי שפתיחת ההליך אמורה היתה להיות בזדון ובלי סיבה סבירה ומסתברת.

שוכנעתי כי הנתבע סבר כי התובע הפר את החלטת בית המשפט, ועל פי פרשנותו ניתן לאכוף עליו לבצע את ההחלטה על ידי פתיחת תיק ההוצל"פ.

לפיכך, סבורני כי לא היתה כוונת זדון מטעמו של הנתבע, וכי מבחינתו ומנקודת ראותו היתה סיבה סבירה לפתיחת ההליך.

לא זו אף זו, אף בסעיף 6 לכתב התביעה ציין התובע "...במקרים יוצאי דופן בודדים בלבד (מדובר ברחוב שידוע בשל בעיות החניה הרבות שבו) הוחנו שני רכבי הנתבע ברחבת החניה,...".