אברהם נ' רון אל ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 20.06.13.

2. לטענת התובע, במועד האמור, בעת שברכבו נהגה אישתו, גב' גילי מאיר אברהם, וזו עצרה בחסות אור אדום ברמזור, בצומת סביון, חשה לפתע חבטה עזה ברכבה. רכב הנתבעים, אשר הגיע מאחוריה, לא שמר מרחק, פגע ברכב בעוצמה וגרם לו לנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי מטעמה. כן, תבע התובע שכ"ט שמאי בסך של 750 ₪ וירידת ערך בשיעור 2073 ₪. בנוסף, תבעה התובעת לחייב את הנתבעות לפצותו בגין הפסד יום עבודה, בסך 1000 ₪ ובגין עוגמת נפש בסך 500 ₪.

3. הנתבעות הגישו כתב הגנה במסגרתו הכחישו את נסיבות התאונה כפי שתוארו ע"י התובע וכן את שיעור הנזק הנטען. לטענת הנתבעות, עצר רכב הנתבעת 1 ברמזור אדום, מאחורי רכב התובע. הנתבעת 1 טענה, כי בשגגה הורידה לרגע את רגלה מדוושת הבלם, וכתוצאה מכך פגע רכבה, פגיעה קלה בלבד, ברכב התובע. לטענת הנתבעות, לא סביר כי הנזק הנטען נגרם כתוצאה מן התאונה שהייתה בעוצמה נמוכה ביותר ונוכח העובדה שלרכב הנתבעת 1 לא נגרם כל נזק, אלא כפי הנראה נגרם מאירוע אחר.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העידו התובע ואשתו וכן הנתבעת 1.

5. אשת התובע הדגישה את עוצמת החבטה. כן, ציינה כי לא שמה לב לנזק ברכב התובע או ברכב הנתבעת 1 הואיל והייתה מאוד נסערת וחרדה לשלום ילדיה, שהיו אז תינוקות רכים, במושב האחורי. עוד, טענה כי כתוצאה מן התאונה לא ניתן היה לפתוח את מכסה תא המטען כדי להוציא את עגלת התינוקות. אשת התובע נשאלה ע"י הנתבעת 1, באשר לשיעור הנזק, ומסרה כי מי שקבע את שיעורו שמאי מטעם חברת הביטוח.

6. הנתבעת 1 מצידה, טענה כי הפגיעה הייתה קלה ביותר, כי הורידה לרגע את רגלה מדוושת הבלם והרכב "גלש" קדימה. אשת התובע הייתה מאוד נסערת ובכתה, ולכן הנתבעת 1 עצמה ניגשה ופתחה את דלת המושב האחורי ומצאה שהתינוקות ישנים וללא כל פגע. הנתבעת 1 מסרה, כי ניסתה להרגיע את אשת התובע, וכי השתיים שוחחו על כך שישנה היכרות בין אשת התובע לבעלה של הנתבעת 1. הנתבעת 1 ציינה עוד כי לא שמה לב, מיד לאחר התאונה, האם נגרמו נזקים לכלי הרכב, ולא צילמה אותם במקום הארוע. הנתבעת 1 הפנתה אל תמונות שצורפו לכתב ההגנה, אך לא ידעה לומר מי צילם אותן (היא או נציג חברת הביטוח), זמן קצר לאחר התאונה.

7. התובע מסר בעדותו, כי הואיל ואישתו משתמשת ברכב להסעת הילדים, היה חשוב לו לתקן את הנזקים ברכב מיד בסמוך לקרות התאונה. עוד טען, כי בעקבות התאונה לא ניתן היה לפתוח את תא המטען. התובע ציין, כי פנה אל חברת הביטוח, ובהתאם להנחייתם הכניס מיד את הרכב למוסך והזמין שמאי מתוך רשימת שמאים שנמסרה לו והוא אשר נתן את חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה

דיון והכרעה:

5. אין לו לדיין, אלא את מה שעיניו רואות, נוכח התנהגות הצדדים, נסיבות העניין ואותות האמת מתגלים במשפט. לאחר ששמעתי את עדויות בעלי הדין, אני קובעת כי גירסתה של אשת התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה, מהימנה עלי, זו חזרה בעקביות על גרסתה, תשובותיה לשאלות בית המשפט היו ספונטניות והיא ענתה על כל שאלה באופן שעלה לכדי מסכת עובדתית שלמה והגיונית.

6. למעשה, גם עפ"י גרסת הנתבעת 1 אין מחלוקת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה, וכי אכן רכבה פגע ברכב התובע כתוצאה מרשלנותה, אולם כאמור ישנה מחלוקת באשר לעוצמת הפגיעה ושיעור הנזק. לדידי, העובדה הבלתי שנויה במחלוקת, שהתובעת הייתה נסערת מאוד לאחר התאונה, וכך כאמור נמסר גם בעדות הנתבעת 1, מחזקת את גרסת התובע, ופחות מתיישבת עם טענת הנתבעת 1, כי הנגיעה הייתה קלה ביותר.

7.באשר לנזק הנתבע, מצאתי כי עלה בידי התובע להוכיח נזקיו מן התאונה. כזכור, התאונה אירעה ביום 20.06.13. התובע צירף דו"ח שמאי, ממנו עולה כי הרכב נבדק וצולם ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 24.06.13. גם הנזקים המפורטים בחוות הדעת (ובהם פגיעה במכסה תא המטען, ברצפת תא המטען ובקליפסים) מתיישבים עם אופי התאונה. התמונות שהוצגו ע"י הנתבעת 1, אין בהן בכדי להפריך את חוות הדעת ולשלול את האמור בה, שכן התמונות מראות חלק מצומצם מקדמת רכבה, הן אינן ברורות דיין ובלתי מספקות בכדי להוכיח טענה כה מרחיקת לכת, לפיה במהלך ארבעת הימים שחלפו עד בדיקת הרכב, אירעה עוד תאונה שכתוצאה ממנה נגרמו נזקים נוספים לרכב התובע.

8. אם כן, משאין מחלוקת על שאלת אחריותה של הנתבעת 1 לתאונה, גם לגרסתה, ומשהוכחו נזקי התובע, מסקנתי היא כי יש לקבל את התביעה.

9.באשר לראשי הנזק שנתבעו בגין ירידת ערך, אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש אני מוצאת, כי לא הוכחו ועל כן איני מחייבת את הנתבעים בפיצוי בגינם.

10. סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הנני מורה לנתבעות לשלם לתובע, יחד ולחוד, סך של 8,149 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 18.11.13, ועד לביצוע התשלום בפועל.

כן תשאנה הנתבעות, יחד ולחוד, בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ד, 18 יוני 2014, בהעדר הצדדים.