אברהם נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

החלטה

העורר, יליד 30', ביסס את עררו על הטענה לתחולת הלכת הפחד בשל הבריחה לחומוס שבלוב ולאחר מכן לכפרים בדואים.

העורר העיד שעוד בשנת 1940 עברה המשפחה, ביוזמת האב, לחומוס, מפחד הרדיפות וההפצצות.

בחומוס ניהל האב חנות. הגרמנים לקחו את האב לעבודות כפיה מחנותו, לנגד עיני העורר ואז האם ניהלה את החנות.

באחד הימים הגיעו גרמנים, גררו האם מהחנות באלימות, בזזו והציתו את החנות. עקב כך ובשל הריסת ביתם בהפצצות, ברחו מחומוס לכפרים אחרים.

האמור, לגבי נסיבות לקיחת האב לעבודות והאלימות כלפי האם, לא מצאו ביטוי בתביעת העורר. העורר טען כי סיפר הכל למי שסייעה לו בהכנת התביעה, הגב' רחל דואני, ואין הוא יודע מדוע הדברים לא מצאו ביטוי בתביעה, דבר שלא ידע עליו שכן אינו יודע לקרוא (בשונה מהמופיע בעמוד 1 לתביעה).

לגבי הבריחה לחומוס, לאור מועד העזיבה את טריפולי ואופן תיאור הדברים, לא נוכל לומר כי העורר עמד בנטל המוטל עליו להראות כי הפחד מפני הגרמנים היווה את אחד הטעמים והתרשמנו שהדבר היה בשל שיקולי פרנסה וההפצצות.

העובדה שעורר מתאר אירועים מהותיים שלא בא זכרם בתביעתו, היא נתון בעל משמעות בבואנו להכריע בעניינו. יחד עם זאת, אין בכך שהמדובר לכאורה בעדות כבושה כדי להביא לדחייתה מניה וביה, אך יש לבחון עדותו ביתר קפידה.

בהתחשב באמור לעיל, משהתרשמנו שהעורר אינו משיח לפי תומו, אלא "מדקלם" דברים שהכין מבעוד מועד, לא נוכל לומר כי שוכנענו במידה הראויה מדבריו, לא לגבי עצם נסיבות לקיחת אביו לעבודה, לא לגבי אירוע האלימות הנטען בקשר לאמו ולא לגבי הטעם לעזיבת חומוס, לאחר שביתם נהרס והחנות נבזזה (דבר שאין בו, כשלעצמו, כדי להוות אירוע אלימות לפי סעיף 2(1) או ללמד שהדבר נעשה ע"י גרמנים בכלל ובנסיבות המתוארות על ידי העורר בפרט).

לאור כל האמור, הערר, על כל רכיביו, נדחה.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מקבלת ההחלטה, בשאלה משפטית בלבד.

ניתנה היום, י' אב תש"ע, 21 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

עו"ד דן יערי – חבר עו"ד יהודית ארבל - חברה