אברהם נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בימ"ש השלום בכפר סבא במ"ת 5016-09 (כב' השופטת קרלינסקי) מיום 23/12/09 בגדרה דחתה את בקשתו של העורר לעיון חוזר, בה ביקש להקל בתנאי שחרורו באופן שמעצר הבית יצומצם למעצר בית לילי ויבוטל האיזוק האלקטרוני. לחילופין, לאפשר לעורר לצאת לעבודה.

1.העורר שוהה במעצר בית עם איזוק אלקטרוני מאז 22/10/09. עובר לכך, בתקופה שבין 13/10/09 ועד שחרורו, היה במעצר ממש.

העבירות המיוחסות לעורר הן התפרצות לבית מגורים וניסיון גניבה.

לעורר מספר הרשעות בעבירות רכוש ומסוכנותו של העורר לביטחון הציבור מתבססת על ההלכה שנקבעה בבש"פ 6620/07 לפיה השילוב בין העבירה המיוחסת לבין קיומו של עבר פלילי עשיר בעבירות דומות מצד הנאשם, יכול שיצביע על המסוכנות הנשקפת ממנו לשלומו ובטחונו של הציבור ומכאן עילת המעצר.

2.הבקשה לעיון חוזר שהוגשה לבימ"ש קמא, מבוססת על "חלוף הזמן", כאשר נטען בבקשה כי ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 23/06/10.

3.בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי פרק הזמן שחלף מאז שוחרר העורר למעצר בית איננו מצדיק להעתר לבקשה והבקשה נדחתה.

בהחלטה נפרדת שניתנה באותו יום, התיר ביהמ"ש לעורר יציאה לצורך התאווררות בימים א', ג', ו' בין השעות 21:00 – 20:00.

4.הערר שבפני מכוון נגד החלטת בימ"ש שדחתה את הבקשה לעיון חוזר.

5.בנימוקי הערר נטען כי שגה ביהמ"ש שהתעלם מהעובדה שהעורר מקיים את תנאי מעצר הבית כלשונן ולא ביצע אף לא הפרה אחת.

עוד נטען כי חודשיים הינם פרק זמן המצדיק הקלה בתנאים ופגיעתו של העורר עקב דחיית הבקשה גוברת על האינטרס הציבורי שבהישארותו במעצר בית עד שמיעת הראיות ביום 06/02/10.

עוד נטען כי העורר נקלע למצוקה כלכלית עקב מעצר הבית ויש לאפשר לו לעבוד ולהתפרנס עפ"י ההלכה של ביהמ"ש העליון.

ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערר ותומכת עמדתה בנימוקי בימ"ש קמא. היא הוסיפה וטענה כי בינתיים הוגשו נגד העורר שני כתבי אישום נוספים (בעבירות רכוש ובעבירה של אחזקת אגרופן), בעבירות שקדמו לעבירה נשוא תיק זה.

6.לאחר ששמעתי טיעונים לבקשה ונתתי דעתי לכל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

אני תמימת דעים עם החלטתו של בימ"ש קמא כי בנסיבות המקרה, פרק הזמן שחלף איננו עונה על דרישת הזמן שיש להכיר בה כעילה לעיון חוזר. גם הבקשה להסרת האיזוק האלקטרוני, אין בה ממש.

באשר ליציאה לעבודה – הבקשה הייתה ערטילאית.

לא הוצע כל מקום עבודה קונקרטי, לא בפני השופט בבימ"ש קמא ולא בפני. ב"כ העורר ביקש לקבל החלטה עקרונית בנושא זה ואין להעתר לבקשה כזאת.

באשר לזמן ההתאווררות שניתן לעורר, אני מסכימה לטענה כי פרק הזמן שהוקצה הוא קצר. משהחליט ביהמ"ש קמא להעתר לבקשה זו, והביע בכך דעתו לאפשר יציאתו מהבית יש ממש בטענה כי פרק הזמן שהוקצב (שעה בכל פעם) הוא קצר ואני מעמידה אותו על שעתיים בכל פעם, בימים א', ג', ו', בין השעות 21:00 – 19:00 ובתנאי שהיציאה מהבית תהיה בליווי המפקח.

יש להודיע לגורם המתאים בשב"ס על פתיחת חלונות באיזוק האלקטרוני.

בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה.