אברהם נ' בן אליהו ואח'

החלטה

לפניי בקשה "בהולה" מטעם התובע לביטול פסק הדין, אשר ניתן בהיעדר התייצבותו ביום 22.07.10 (להלן – הבקשה).

א.רקע כללי:

ביום 23.2.10 הגיש התובע את התובענה דנא, בגין נזקי רכוש בסך כולל של 4,491 ₪, אשר נגרמו לו, לטענתו, בעטייה של תאונת דרכים שאירעה בין קטנוע שבבעלותו לבין רכבו של נתבע 1 (להלן – התאונה). בכתב התביעה ציין התובע את מען מגוריו ברח' דעואל 31, תל-אביב (להלן – מען מגורי התובע).

הנתבעים – נתבע 1 וחברת הביטוח שביטחה את רכבו – הגישו כתב הגנה, בו הכחישו את אחריותם לנזקיו הנטענים של התובע. על פי הנטען בכתב ההגנה, האחריות לתאונה – וממילא לנזקיה – רובצת לפתחו של התובע.

הדיון בתובענה נקבע ליום 22.7.10 (להלן – יום הדיון) ובהתאם נשלחו זימונים לצדדים. הזימון למען מגורי התובע התקבל על ידי בן משפחתו, אשר סרב לחתום. ביום הדיון התייצבו בבית המשפט נתבע 1 ונציג נתבעת 2, אך התובע לא התייצב. הנתבעים עתרו אפוא לדחיית התביעה, תוך חיוב התובע בהוצאות.

בפסק הדין נקבע כלהלן:

הדיון נקבע להיום בשעה 09:30. השעה כעת 10:00 ואין התייצבות מטעם התובע. מתוך עיון בתיק בית המשפט עולה כי הזמנה לדיון נשלחה לתובע ונמסרה למי מבני משפחתו, אשר סירב לחתום.

בנסיבות אלה, ברי כי התובע זומן כדין לדיון, בפרט כאשר עסקינן בתביעה של התובע, שמטבע הדברים מוטלת עליו חובה מוגברת לעקוב אחר ההליכים בה; וכאשר אינו עושה כן, המסקנה המסתברת, לכאורה, היא שזנח את תביעתו.

לפיכך, אני דוחה את התביעה.

לפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות. יחד עם זאת, ככל שיתבקש ביטולו של פסק דין זה, תישקלנה ההוצאות שיש להטיל על התובע לחובת הנתבעים בגין בזבוז זמנם בישיבת היום.

כעולה מעיון בתיק בית המשפט, מספר ימים לאחר יום הדיון נשלח פרוטוקול הדיון, יחד עם מכתב מלווה, למען מגורי התובע. כעולה מאישור המסירה, המסמכים נמסרו לידיו של התובע.

ב.נימוקי הבקשה:

רק החודש – קרוב לארבע שנים לאחר מועד מתן פסק הדין, ולמעלה מארבע שנים ממועד הגשת התובענה – הגיש התובע את הבקשה דנא לביטולו של פסק הדין. בבקשה טען התובע כי לא קיבל את ההזמנה לדיון ועל כן כלל לא ידע אודותיו.

בנימוקי הבקשה נכתב כלהלן:

בתחילת חודש מאי, בעת שעברתי דירה ופיניתי את תכולת דירתי מצאתי להפתעתי את פרוטקול הדיון אשר דחה את תביעתי בהעדר התייצבותי וכל זאת ללא ידיעתי. כבר עתה אדגיש, מועד הדיון וכן פס"ד לא הובאו לידיעתי עד למועד בו מצאתי את המסמכים. אדגיש, כי יתכן ומועד הדיון ופס"ד נמסרו למי מבני משפחתי אבל בוודאות לא הובאו לידיעתי ולכן לא ידע(ת)י אודות מועד הדיון ופס"ד (ר' בסעיף 3 לבקשה).

על רקע זה עתר התובע לביטולו של פסק הדין מחובת הצדק, ולחלופין במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט. בהקשר אחרון זה טען התובע כי "לזכותי עומדים טעמים מוצדקים להצדקת מחדלי, כביכול, לאי ההתייצבות לדיון" וכי "הנני סבור, כי הן בהלכה והן בדין הקיים יש כדי להביא לביטולו של פסק הדין, וככל שלא יבוטל – תמנע ממני זכות הגישה לערכאות והזכות להוכיח תביעתי כי האחריות לתאונה אינה רובצת לפתחי אלא לפתחו של נהג הנתבעת אשר הגיח מנתיב השתלבות וסטה לנתיב נסיעתי מבלי ליתן לי זכות קדימה ומבלי להבחין בי רכ(ו)ב על גבי האופנוע" (ר' בסעיפים 18 ו-19 לבקשה).

ג.דיון והכרעה:

ייאמר מיד כי המסד העובדתי בבקשה, כמו גם בתצהיר המצורף לה, לוקה בחסר רב. ראשית, התובע אינו מתייחס בבקשתו לאישורי המסירה למען מגוריו המצויים בתיק בית המשפט, לרבות אישור המסירה של הזימון לדיון המאוזכר בפסק הדין. שנית, התובע אינו מציין מדוע לא טרח להתעניין בגורל תביעתו במשך השנים הארוכות שחלפו ממועד הגשתה, הגם שמדובר בתביעה שהוא עצמו יזם והגיש. שלישית, התובע אינו מצביע על סיכויי הצלחתו בתובענה. ורביעית, התובע מציין באופן סתמי כי להפתעתו מצא את פרוטוקול הדיון אגב פינוי תכולת דירתו. גרסה זו על פניה אינה ברורה, שכן בנוהג שבעולם הוא שפרוטוקולים אינם נמצאים סתם כך אלא נשלחים במעטפה עם מכתב מלווה, וחוסר הבהירות מתעצם נוכח אישור המסירה המצוי בתיק.

מדובר, כאמור, במקרה בו זומן התובע כדין ועל כן אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. באשר לאפשרות לביטול פסק הדין במסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט, הרי שבהתחשב במכלול נסיבות העניין, כפי שפורטו לעיל, אף בה אין לנקוט.